הראל מעולם לא היה במערכת יחסים רומנטית ומעולם לא קיים יחסי מין. גם סיוון נמצאת במצב דומה. סהר יצא לדייטים אבל הפסיק לעשות זאת, מחשש שהדייט תצפה ממנו להיכנס איתה למיטה. שולמית שפרבר על תופעת "הבתוליות המאוחרת", ודרכים להתמודד איתה בחדר הטיפול המיני
"הפחד הכי גדול שלי הוא שלא תהיה לי זוגיות ומשפחה", מודה הראל (שמות המטופלים שונו כדי לשמור על פרטיותם) במפגש הראשון בינינו. "לפעמים אני מרגיש כאילו שזה חלום רחוק ובלתי מושג. שפספסתי את ההזדמנות ושזה כבר לא יקרה בגלגול הזה".
הוא גבר נאה בן 40, דוקטור לביולוגיה שמנהל מעבדת מחקר. על פניו, גבר ככל הגברים, אך מתחת לפני השטח הראל שומר סוד שמכרסם בליבו וטורד את מנוחתו – הוא מעולם לא יצא לדייט, מעולם לא היה במערכת יחסים רומנטית ומעולם לא קיים יחסי מין.
"כשאני בעבודה, איכשהו אני מצליח לא לחשוב על זה, אני מדחיק. אבל כשאני נפגש עם חברים, אני מרגיש מאוד חריג, כאילו שכולם התקדמו בחיים ורק אני נותרתי מאחור, 'הרווק הזקן' של החבורה. לכל החברים שלי כבר יש בנות זוג, לחלקם כבר יש ילדים, ולי מעולם אפילו לא הייתה חברה".
"אני מרגיש מאוד חריג, כאילו שכולם התקדמו בחיים ורק אני נותרתי מאחור, 'הרווק הזקן' של החבורה. לכל החברים שלי כבר יש בנות זוג, לחלקם יש ילדים, ולי מעולם אפילו לא הייתה חברה"
גם סיוון, מתכנתת בת 30, נמצאת במצב דומה. "מעולם לא הייתי בקשר רומנטי, אני לא מצליחה לגרום לזה לקרות", היא משתפת בעצב. היא בחורה מופנמת וביישנית, בעלת שלל תחביבים שמעשירים את עולמה - היא לומדת שפות ונהנית לצפות בסדרות טלוויזיה, אבל היכרויות עם אנשים חדשים מעוררות בה חרדה משתקת.
"ניסיתי לצאת לכמה דייטים אבל הם היו כישלון חרוץ. הייתי כל כך לחוצה עד שקפאתי ולא הצלחתי לדבר. אחרי כמה ניסיונות מצערים כאלה וחוויות של דחייה מצד הגברים אותם פגשתי, פשוט הפסקתי לנסות. תחושת הבושה הצורבת הכריעה אותי".