הוא בן 35 הוא נשוי כבר 9 שנים והוא אבא ל 3 ילדים. הוא אוהב את אישתו וילדיו ונאמן להם לאורך כל השנים. יש לו עסק מניב והוא איש עסקים זעיר אך מתפרנס בכבוד, את ערביו הוא מבלה רק עם אישתו וילדיו ואת חופשותיו בחיק המשפחה. יש לו חברים הוא עושה ספורט אתגרי – ואתן שואלות נו אז מה???
אז אי אפשר לגעת בו, לא אישתו לא ילדיו כמעט אם כי איתם הוא קצת יותר נינוח, לא חבריו ואפילו לא אימו האלמנה הגרה איתו ועם אישתו בביתו. לא רק שהוא לא אוהב מגע הוא כל כך נרתע שהוא ממש כועס אם משהו ממכריו חוטא ונוגע בו בהסח הדעת, הוא יכול כל כך להתרגז עד שהוא ממש נמנע בקושי מלהוריד סטירה.
אישתו כבר לא יודעת מה עוד היא יכולה לעשות היא נסתה בטוב, בהמנעות, באיומים שתעזוב, והוא כבר הבטיח שזה יעבור, שילך לטיפול ואכן הלך כבר לכמה מטפלים, ואפילו ניסה תרופות שלא ממש עשו הבדל. הוא כבר מתחיל להסכים שאישתו תקיים יחסים מחוץ לנישואין, והעיקר שלא תסבול וחיי המשפחה היקרים לו לא יפגעו.
כששמעתי אותו לראשונה חשבתי על הפרעה נוירולוגית הגורמת לרגישות יתר – אבל הוא בתקופת החיזור וראשית הנישואין יכול, וגם רצה לקיים יחסי מין ונהנה מהם ואף יזם אותם, רק לאחר הלידות החלה ההתדרדרות שממנה לא היתה כבר חזרה. אישתו הרגישה הכי פגועה בעולם – כשהיא בשיא פריחתה הנשית הוא נמנע ממנה ומצהיר שאוהב אותה אהבת נפש. איך אפשר לחיות עם בלבול שכזה!
התחלנו לחפור ולנסות להבין מה מסתתר מאחורי ההמנעות הכל כך קיצונית הזו. הוא סיפר על משפחתו האינטליגנטית והמלומדת – אימו אביו ואחיותיו כולם למדו והוא היה הפרוע, השובב הלא ממושמע, זה שלא למד, כל היום היה בחוץ והתעניין בכל מה שאף אחד במשפחתו לא העריך. אמו הצהירה כל הזמן כמה היא אוהבת אותו, אך הוא הרגיש כמה היא נרתעת ממנו ולא יודעת איך בכלל להתייחס אליו. הוא הרגיש שהמגע שלה כל כך לא כנה עד כדי כך שהוא חווה אותו צורב וממיס אותו בשקריותו. הוא אמר שאמו "לא יכלה להיות לו לאם", פשוט לא היו לה הקישורים המתאימים, וכשהוא הפך לאב וחיבק את בנותיו לראשונה והרגיש מרוחק מהן, לא ממש יודע איך להחזיק בהן, עוד לא מרגיש אוהב אותן בכלל, כל הפחדים שהוא לא יהיה להן אב מתאים חזרו אליו באחת והבהילו אותו עד שממש נזקק לאישפוז כי חשש שמא יפגע בבנותיו. אז התחיל לקחת תרופות ונרגע,
לימים יכול היה לטפל בהן אך ממש לא הרגיש נוח כשהן נגעו בו, ויחד עם זאת הוא אב מסור דואג ואוהב שמעביר את תחושותיו לבנותיו בכל דרך חוץ ממגע.
כששיקפתי לו שהמגע עבורו הוא הדרך לבחון את העולם אם הוא שקרי או אמיתי, אם אוהבים אותו או לא בדיוק, הוא הרגיש שהדם אוזל לו מהגולגולת, כשהמשכנו לבחון את המשמעות הקטלנית והצורבת של לדעת שאולי לא אוהבים אותי, אימי אישתי , וילדיו הוא ממש נחרד ואמר "הרי זה לא יכול להיות!!!"
שאלתי האומנם? הרי זה יכול להיות ואת זה מיד תדע במגע – ומה תעשה אז, והוא ענה – "טוב מותי מהידיעה הזו, אני לא אחיה אם אדע שאישתי לא אוהבת אותי , שילדי לרגע אחד לא אוהבים אותי – אני עם הידיעה הזו לא אוכל יותר לחיות". מספיק שאת כל שנות הילדות עברתי בתחושה של בדידות קשה, שתחושה שאני לא נורמאלי, לא אהוב, נטוש ומפוחד עד מוות.
עכשיו כשהרגישות מובנת אפשר להתחיל לעבוד בעדינות על ההתמודדות עם כך שאני לא כל הזמן אהוב על ידי הורי, ילדי ואישתי. שגם אני לא אוהב כל הזמן ולפעמים אפילו כועס ושונא, והחדשות הטובות שזה בדרך כלל עובר וחיי המשפחה יכולים להתמודד גם עם ימים כאלה.
אז חשבתם שגברים תמיד מחפשים סקס?
וחשבתם שבנים פחות רגישים?
ושהורות היא טבעית?
אז טעיתם!!!