שאלה
אני בן 56 אלמן מזה כשנה וחצי לאחר 28 שנים של נישואים מאושרים, עם 3 ילדים ונכד. לאשתי ולי היה קשר מצוין, טיפלתי בה במסירות וליוויתי אותה כשחלתה בסרטן. קשה לי מאוד מאז מות אשתי, אך אני גם מרגיש בדידות רבה ועל כן שוקל לחפש זוגיות חדשה. אהבתי אותה אבל לא יכול יותר עם הבדידות. התחלתי לקבל פניות מנשים בצורה ישירה ודרך חברים, אבל אני מרגיש שאני לא עומד בציפיות המיניות שלהן ממני כגבר. נפגשתי מספר פעמים, הרגשתי מאוד לחוץ ומאכזב ועכשיו הפסקתי את הפגישות כי זה רק עושה לי רע. אני מרגיש תקוע וזקוק לעזרה !!!
ירון
תשובה
ירון שלום
בורכת ב 30 שנות זוגיות טובה. מכך אנו למדים על כישוריך ליצירת קשר, טיפוחו ויכולת לקיים זוגיות מספקת. לא דבר של מה בכך. אתה מתאר תחושת בדידות, ממנה נקל להבין את הצורך שלך להיות שוב בקשר זוגי שכולל מיניות טובה.
אתה מתאר באופן קלאסי את "תסמונת האלמן", תסמונת שכיחה בקרב גברים אלמנים (ולעתים אף אצל גרושים) לאחר נישואים ארוכים וניהול חיי זוגיות ומיניות סדירה. לאחר מות האישה יש תהליך טבעי של ירידה בחשק המיני כחלק מתחושת האובדן והאבל. ייתכן ותהליך זה החל אצלך גם בתקופה בה אשתך סבלה ממחלתה, תקופה בה הפכת בעל כורחך מבן זוג אוהב ופרטנר מיני למטפל. המעבר מחיים "מסודרים" ובטוחים לחיים שאינם מסודרים ואינם בטוחים יוצר תחושה של חרדה מפני כשלון.
לא הסברת מדוע אתה מרגיש שאינך עומד בציפיות המיניות של בנות הזוג איתן אתה נפגש. יכול להיות שקיימות הפרעות בתפקוד המיני ובקבוצת הגיל שלך זה שכיח, אך גם ניתן לטיפול יעיל. עם זאת, האכזבה, העלבון והכעס הקשורים בתפקוד המיני - אם במגע על צורותיו השונות, אם בזקפה או במהירות השפיכה – כל אלו יוצרים מעגל המקבע את תחושת הכישלון וגורם להעצמת החרדה. התוצאה היא שוב אי הצלחה וזו גורמת לרוב להימנעות מקשר. יחד עם זאת עליך להבין כי הימנעות רק מגבירה את הפחדים המצטברים וכי כשלון (אותו היינו מגדירים כקושי לגיטימי ולא ככישלון מוחלט) הוא חלק מהתהליך וההתמודדות.
ככל שהביקורת העצמית תפחת באשר לבצוע כך תוכל לאפשר לעצמך להפגין את כישורי הזוגיות שלך בקשר עם נשים. בקשר בריא תוכל להתמודד גם במשותף עם כל קושי שיעלה או לחילופין לטפל ביחד במסגרת מקצועית. אם הקשיים ממשיכים ו/או אם קיימים בעיות בתפקוד המיני רצוי שתפנה לאבחון, בירור וטיפול במסגרת מרפאה לטיפול מיני.
פרופ' רפי חרותי