1. על מין ותפקוד מיני
פעילות מינית מספקת היא מרכיב חשוב בהצלחה של יחסים זוגיים, בעיצוב ביטחון אישי ומעמד חברתי, ובאיכות החיים בכלל. כשהמין נפגע, זה יכול להוביל לבעיות נפשיות שונות, לקשיים בתפקוד הבינאישי והחברתי, להימנעות מוחלטת מקיום יחסי מין ואפילו להימנעות ממגע עם המין השני.
קשיים בתפקוד המיני יכולים להיגרם מבעיה גופנית, או להופיע כסימפטום של בעיה נפשית, שיכולה להיות הפרעה כמו דיכאון או חרדה, או קשיים ביחסים בין בני הזוג. גם תרופות שונות או צריכת אלכוהול וסמים יכולים להביא לפגיעה בתפקוד המיני.
הפרעות בתפקוד המיני מתחלקות לארבע קבוצות עיקריות: הראשונה היא הפרעות חשק, כגון ירידת החשק המיני; השנייה היא הפרעות בשלב העוררות, שאצל הגבר נתבטאת בקושי בזקפה ואצל האישה – בבעיות בסיכוך, או הרטבה. קבוצה שלישית היא הפרעות באורגזמה, הפורקן המיני. המקרה השכיח כאן הוא שפיכה מוקדמת אצל הגבר, אך קיימת גם בעיה הפוכה של עיכוב או חוסר יכולת להגיע לפורקן, אצל גברים או נשים. סוג רביעי הוא הפרעות של כאב ביחסי מין.
הבעיות השכיחות ביותר אצל הגבר הן הפרעות בזקפה ושפיכה מוקדמת. אצל האישה, ההפרעות השכיחות הן ירידה בחשק המיני, קושי להגיע לעוררות מינית, כאבים בזמן קיום יחסי מין וקושי להגיע לאורגזמה.
יש כיום טיפולים מגוונים בכל הבעיות, שיכולים לשלב טיפול פיזי-מקומי בבעיה, תרופות או טיפולים פסיכולוגיים התנהגותיים. על ידי טיפול מאוזן ומתאים, אפשר לשפר באופן מרשים את התפקוד המיני, וכתוצאה מכך את איכות החיים.
2. על ירידה בחשק המיני
ירידה בחשק המיני היא תופעה שמוכרת בעיקר אצל נשים, אבל חשוב להדגיש שהיא בהחלט יכולה להופיע גם אצל גברים. אנחנו לא מדברים על פגיעה ספציפית ביכולת לקיים יחסי מין, אלא בירידה כוללת בעניין במין וברצון לקיים יחסי מין, שבאה לידי ביטוי לא רק בסיטואציות זוגיות, אלא גם בפנטזיות, במחשבות ובחלומות.
גבר או אישה שסובלים מבעיה כזו בדרך כלל לא ייזמו יחסי מין, וישתדלו להתחמק מהם. אם הם ימצאו עצמם בסיטואציות מיניות, בגלל לחץ של בן או בת הזוג, זה יהיה בלי רצון ועניין אמיתיים. ההשלכות יכולות להיות מרחיקות לכת, עד לקריסה של מערכות יחסים ואפילו נישואים.
אצל נשים, חוסר חשק יכול להיות קשור לתופעות שונות – הוא יכול ללוות חלקים שונים של המחזור, לנבוע משימוש בגלולות, להופיע לאחר לידה ובמקביל להנקה, לאחר כריתת רחם ו/או שחלות, או כסימפטום של הפרעה נפשית כמו דיכאון.
אבל יותר מכל אלו, הירידה בחשק המיני נפוצה באופן מיוחד אצל נשים בגיל המעבר, כלומר סביבות גיל 50. בגיל מתחוללת סערה הורמונלית בגוף, שמשפיעה על מערכות רבות וגורמת לשורה ארוכה של תסמינים – מגלי חום, ועד ירידה בחשק המיני. כמעט כל אישה מרגישה את זה בזמן משבר גיל המעבר, אבל אצל כעשר-עשרים אחוז מהן, חוסר החשק יישאר גם אחר כך.
אצל גברים, ירידה בחשק המיני פחות נפוצה, וגם היא קשורה בדרך כלל לשינויים הורמונליים, ונפוצה בגיל המעבר.
אין טיפול תרופתי לירידה בחשק המיני, וטיפול נכון צריך להתייחס לבעיה באמצעות הגורם שהוביל אליה – פיזי או נפשי. מלבד זאת, לאורח חיים בריא יש כאן חשיבות ניכרת: פעילות ספורטיבית, תזונה נכונה, הפסקת עישון, שמירה על משקל גוף תקין וכדומה, הם מתכון בטוח לעלייה בחשק.
אם חוסר החשק מופיע במסגרת תופעות לגיל המעבר, צריך לעבור בירור מקיף ולקבל טיפול כוללני, שמתמקד בבעיות שעשויות לפגוע באיכות החיים לטווח הרחוק. חשוב לעשות את זה במרכז רפואי מוסמך: זה כלול בסל הבריאות, ובכל בית חולים וקופת חולים יש היום מרפאה לגיל המעבר.
3. מהי הפרעה בזקפה?
הפרעה בזקפה, מה שבעבר כינו אין-אונות או אימפוטנציה, היא הביטוי העיקרי של בעיית עוררות מינית אצל גברים. השכיחות של הבעיה הזו עולה עם הגיל, והיא יכולה להתבטא באי יכולת להגיע לזקפה, בזקפה חלקית שלא מאפשרת חדירה, או בזקפה לזמן קצר שלא מספיק להשלמת יחסי מין מספקים.
כמעט כל גבר נתקל בשלב זה או אחר בחייו בבעיה כזו. בדרך כלל, היא נעלמת יחד עם הסיבה הרגעית שגרמה לה, למשל מתח נפשי. כשזה קורה באופן קבוע, בדרך כלל הסיבה היא מחלה גופנית, כמו סכרת או מחלות כלי דם. אבל גם אצל אדם בריא פיזית זה יכול לקרות, ואז הסיבה היא בדרך כלל חרדה, ובייחוד חרדה לגבי ביצועיו המיניים.
בכל מקרה, גם כשהסיבה המקורית היא גופנית, נוצר "כדור שלג" נפשי: חוסר הזקפה גורם לחרדת ביצוע, שמקטינה עוד יותר את הסיכוי לזקפה, וכך חרדת הביצוע מתעצמת עוד יותר, וחוזר חלילה. לבסוף, מגיעים למצב שהגבר נמנע לגמרי מיחסי מין.
יש מגוון טיפולים לשיפור איכות הזקפה, פסיכולוגיים, תרפותיים ואביזרים שונים, שיש להם מידות שונות של הצלחה. אבל מהפכה אמיתית בתחום חלה לפני עשר שנים, כשהופיע לראשונה טיפול יעיל, זמין, בטוח ונוח: התרופה ויאגרה, שבעקבותיה באו גם התרופות סיאליס, ולויטרה.
התכשירים האלה תומכים במנגנון הזקפה הטבעי, ומגבירים את זרימת הדם לאיבר המין על ידי הרחבת כלי דם. הם יכולים לגרום גם לעלייה עקיפה בחשק המיני, אם הירידה בחשק נבעה מביצועים כושלים. התרופות האלו העלו מאוד את המודעות לבעיה, ומעגל הגברים שפונים לטיפול ונהנים מתפקוד מיני טוב יותר הלך והתרחב.
כמובן, לא הכל מושלם: התרופות לא פותרות את הבעיה בכל המצבים, ושיעור ההצלחה שלהן תלוי בגורם. אם הבעיה היא חרדה, שיעור ההצלחה הוא גבוה – כ-85%; בחולי סכרת או מחלות כלי דם שיעור ההצלחה הוא 60-70%, ולאחר ניתוחי אגן – פחות מ- 50%. אפשר לשפר את שיעורי ההצלחה באמצעות טיפול ממוקד בגורם לבעיה בזקפה, התאמת מינון, והנחיות ללקיחה נכונה. בכל מקרה, אזור לקחת את התכשירים האלה בלי מרשם ופיקוח רפואי.
4. מהי שפיכה מוקדמת?
שפיכה מוקדמת היא אחת הבעיות הנפוצות בתחום התפקוד המיני. לפי הערכה גסה, כשליש מהגברים סובלים חוו את הבעיה הזו בדרגות חומרה שונות.
צריך להבין שאין משך זמן ספציפי שמוגדר כתקין עד לשפיכה. אנחנו מדברים על בעיה, כשהשפיכה מתרחשת לפני שבני הזוג השלימו את יחסי המין לשביעות רצונם, או לחלופין, במצב שהגבר מרגיש שהוא לא יכול לשלוט בשפיכה ולגמור בזמן שבו הוא בוחר בכך.
מקור הבעיה הוא ברוב המקרים רוב רגשי – סף גירוי נמוך, היסחפות, חוסר ריכוז, הרגל נרכש וכדומה. בגברים צעירים שעושים את הצעדים הראשונים בפעילות מינית, הרקע לשפיכה מהירה הוא חרדת ביצוע או ציפיות עצמיות לא מציאותיות.
ללא קשר לגורם, אם לא מטפלים בבעיה, היא להחמיר במהירות, כמו "כדור שלג": הלחץ והחרדה מגבירים את הסיכוי לשפיכה מהירה, שמגבירה עוד את החרדה. בסופו של דבר, לאחר כמה התנסויות מביכות מבחינתו, הגבר עלול להימנע מיחסי מין בכלל. הביטחון העצמי שלו יורד, והוא עלול לפתח גם סימפטומים של דיכאון והימנעות מכל מגע עם בני המין השני.
טיפול הבחירה בבעיה הזו הוא טיפול סקסולוגי, שניתן על ידי מטפלים מיניים מוסמכים. הוא כולל תרגול עצמי באוננות, ולאחר מכן עם בת הזוג, בדרגות קושי הולכות ועולות. כדי להגיע לתוצאות טובות, חשוב לבצע את התוכנית בצורה שיטתית.
כשהטיפול המיני טוב ויעיל, בדרך כלל לא מגיעים למצב של צורך בתרופות. במקרים מסוימים, אפשר להשתמש בתרופות בשלב הלמידה, כתוספת, ולא כתחליף לטיפול מיני. אמנם אין תרופה ייעודית לשפיכה מוקדמת, אבל במקרה שבעיית השפיכה נובעת מחרדה, תכשירים נוגדי דיכאון וחרדה מקבוצת SSRI, כמו סרוקסט, יכולים להביא לעיכוב בשפיכה. לתכשירים האלה השפעה כפולה – הם מעכבים את השפיכה בפועל, וגם מעלים את הביטחון העצמי ומורידים את חרדת הביצוע.
5. על קשיים באורגזמה
אורגזמה היא הפורקן המיני, השיא של יחסי המין. בעיה באורגזמה מתבטאת בירידה בעוצמת הפורקן המיני, גם כשיש קיימים גירוי מיני ועוררות מספקים. במקרה הקשה, אי אפשר להגיע לאורגזמה כלל. הבעיה הזו יכולה להופיע אצל נשים או גברים, אבל נפוצה יותר אצל נשים.
הגורם יכול להיות פיזי, נפשי או שילוב של השניים. בדרך כלל, המקורות הם נפשיים, וקשורים ליחסיהם של בני הזוג ולמצב הרגשי ביניהם, למשל, תחושות של פחד או אשמה. סיבות נפשיות אחרות יכולות להיות טראומה מוקדמת שקשורה למין, או מעצור רגשי, כמו צורך בשליטה, קושי להשתחרר, קושי עם אינטימיות, קושי לתת אמון ברמה עמוקה, חינוך נוקשה, איסורים חברתיים ודתיים, וכדומה. גורם אפשרי נוסף הוא פחד מהריון לא רצוי.
אצל גברים, הביטוי החיצוני של קושי להגיע לאורגזמה הוא שפיכה מעוכבת או חוסר יכולת להגיע לשפיכה. לבעיה כזו יכולות להיות גם סיבות גופניות, כמו פגיעה עצבית עקב תאונה או חבלה, וגם תרופות מסוימות. מקרה מוכר הוא מצב שאדם מרגיל את עצמו לגירוי חזק מאוד או ספציפי מאוד באוננות, כמו חיכוך כנגד המזרון, וזה עשוי להשפיע על היכולת שלו להגיע לפורקן בחדירה. גם לשימוש בקונדום יש במקרים רבים השפעה שמקשה על הגבר להגיע לפורקן.
אצל נשים, מדובר ברוב המקרים בבעיה רגשית. יש מגוון רחב ביותר של גירויים שיכול להביא לאורגזמה נשית, ואצל כל אישה, הדרך להגעה לפורקן מיני יכולה להיות שונה ומיוחדת. לכן, כדי לקבוע שיש בעיית אורגזמה אצל אישה, לפיכך, יש לוודא שהיא אינה מגיעה לפורקן גם כאשר אופן הגירוי הוא מתאים לצרכים ולהעדפות הייחודיים שלה.
אין טיפול תרופתי לבעיה הזו, אבל ניתן לפתור אותה באמצעות טיפול פסיכולוגי יעיל, כשהטיפול המומלץ הוא זוגי.
6. על כאב ביחסי מין
משגל מכאיב, דיספראוניה, מתבטא בכאבים באברי המין לפני, בזמן או אחרי קיום יחסי מין. הכוונה אינה לכאבים בגלל בעיה נקודתית חולפת, אלא כאבים חוזרים על עצמם בכל פעם שמקיימים יחסי מין. הבעיה הזו יכולה להופיע אצל גברים או נשים, אבל היא נפוצה בעיקר אצל נשים.
הכאב יכול להיות שטחי או פנימי. הוא יכול להופיע יחד עם הנאה והגעה לאורגזמה, אבל בהרבה מקרים, הוא פוגם בהנאה ויכול למנוע פורקן מיני, ואך לגרום לקשיי עוררות – בעיות זקפה אצל גברים או ירידה בסיכוך אצל נשים.
הגורמים למשגל מכאיב יכולים להיות פיזיים או נפשיים. הגורמים הפיזיים הם רבים ומגוונים, החל מזיהומים, דרך מחלות שונות וכלה בפגיעה פיזית באברי המין. אצל נשים, במקרים רבים מקור הבעיה הוא התכווצות לא רצונית של שרירי רצפת האגן, שיכולים להיגרם מסיבה פיזית או נפשית.
אם הבעיה נמשכת יותר משבועיים ולא זוהה גורם פיזי שעומד מאחוריה, מקובל להניח שהגורם הוא נפשי, למשל הפרעה נפשית כגון דיכאון, בעיה של חוסר חשק מיני ועוד. מוכרים מקרים רבים שנמצאה סיבה פיזית לכאב, אך גם לאחר שהיא מטופלת או חולפת, הכאב ממשיך להופיע, כנראה עקב הציפייה לכאב.
מקרה נפוץ ומיוחד של דיספראוניה אצל נשים נקרא וגיניזמוס: כיווץ לא רצוני של שרירי הנרתיק, שמתבטא בכאבים בזמן קיום יחסי מין, או אפילו החדרת טמפון או אצבע אל איבר המין. ברוב המקרים, הגורם לבעיה הזו אינו פיזיולוגי אלא נפשי, ואפשר להתמודד איתו בטיפול פסיכו-סקסולוגי, שמתמקד בלימוד שיטות להרפיית שרירי הנרתיק. לפעמים מוסיפים גם טיפול פיזיותרפי ממוקד לשרירי רצפת האגן.