עוד ועוד אנשים עם מוגבלויות שחווים קשיים מיניים פונים לטיפול באמצעות סרוגייט. למי זה בכלל מתאים? איזה בעיות זה פותר? וכמה זה עולה? יצאנו לבדוק בשנים האחרונות יותר ויותר מדברים על טיפולי סרוגייט ככאלה שעשויים לסייע משמעותית לאנשים עם מוגבלויות המתמודדים עם קשיים בתחום המיני.
מדובר באחד הטיפולים החדשניים והמתקדמים ביותר בתחום המיניות והזוגיות, שעשה עלייה לישראל רק ב-1989. המילה “סרוגייט” מגיעה מהמילה האנגלית surrogate, כלומר – מחליף, ממלא מקום. לעברית המינוח מתורגם כ”טיפול באמצעות בן זוג חלופי”.
הרבה אנשים עם מוגבלויות כאלו או אחרות מגיעים למצב שאינם יכולים לקיים יחסים אינטימיים, ואף חווים קשיים ביצירת זוגיות. אלו יכולים להיות אנשים על הספקטרום האוטיסטי, אנשים עם מגבלויות קוגניטיביות וגם מתמודדי פוסט טראומה שמתקשים לתת אמון בפרטנר לזוגיות, ועוד סיבות רבות.
“כמו שיש אם פונדקאית, הסרוגייט משמש תחליף לבן זוג”, מסבירה הדס פורת, פסיכותרפיסטית ומטפלת מינית מוסמכת, בשיחה עם “שווים”.
איך זה בעצם עובד?
“טיפול נע בין 4-8 חודשים, ויש מקרים שזה נמשך יותר. מדי שבוע מתקיים מפגש טיפולי קבוע בין הסרוגייט, המטפל והמטופל או המטופלת. כולם מסונכרנים ומעודכנים בתהליך ובצעדים. המפגשים למעשה מדמים סיטואציות אמיתיות שקורות בחיים בין בני זוג. על מנת לעשות זאת, צריכה להיות משיכה התחלתית, שעם הזמן נבנית ומתעצמת ממפגש למפגש. זה מלמד מטופלים שאפשר להתאהב גם אחרי המשיכה המינית”.
פורת, מטפלת זוגית באמצעות EFT (Emotional Focus Therapy), מסבירה שקצב ההתקדמות של הטיפולים נעשה על ידי המטפל ובשיתוף המטופל. “אם למשל המטפל והמטופל החליטו שמה שנכון במפגש הבא הוא רק להחזיק ידיים, או רק ליטוף בשיער, זה מה שיהיה ולא מעבר – גם אם המטופל מאוד ירצה בכך וישנה את דעתו במהלך הפגישה”, היא אומרת. “יש שקיפות מלאה בין שלושת הצדדים, והכל נעשה בפיקוח של המטפלת, שמעבירה לסרוגייט מה הוחלט בטיפול שיהיה בפגישה הבאה”.
לדמות את החיים האמיתיים
מי שהביאה את שיטת הסרוגייט לישראל ונחשבת כיום למומחית מספר 1 בתחום היא ד”ר רונית אלוני. המומחיות שלה היא בטיפול ושיקום מיני וזוגי, ובטיפולי סרוגייט. היא מרכזת יחד עם פרופ’ רפי חרותי את הקורס הראשון שנפתח בארץ לטיפול ושיקום מיני, במרכז האקדמי ללימודי המשך באוניברסיטת ת”א. המקום הזה מתקיים כבר 23 שנים, והם מכשירים המון אנשי מקצוע בתחום.
אלוני, מייסדת התוכנית משנת 1989, הביאה לארץ את שיטת הטיפול באמצעות סרוגייט הישר לתחנה לשיקום של ברית התנועה הקיבוצית. “בזמנו זה נועד רק לאנשים עם מוגבלויות”, היא מספרת. “כאלו שעברו תאונות בשלב מוקדם או מאוחר של החיים שלהם, או כאלו שנולדו עם מגבלה כלשהי. במשך השנים הרבה אנשים שהם לא נכים פנו אלינו לקבלת הטיפול, והרחבנו את המעגל”.
ב-1996 אישר משרד הביטחון לנפגעי חוט שדרה ונפגעי מוח כתוצאה מהשירות בצה”ל, לקבל טיפול באמצעות סרוגייט.
אלוני מסבירה: “כדי לעבור את הטיפול הזה באופן הכי מבוקר שיש, צריך שתהיה מערכת שלמה. מפגשי ההיכרות בין המטופל לסרוגייט מתקיימים תחילה בכל מקום ציבורי בעיר, כפי שהיה קורה ‘בחיים האמיתיים’, כי בסופו של דבר המטרה היא לדמות את הסיטואציה לחיים האמיתיים. בשלב מאוחר יותר, כשמגיעים לשלב האינטימיות, הכל נעשה באופן מבוקר. כל דבר שקורה נקבע בתיאום מראש בין המטופל למטפלת, שמעבירה הלאה לסרוגייט. חשוב לציין שהסרוגייט לא יעשה שום דבר שהוא/היא לא ירגישו בנוח לעשות. הכל נעשה בתיאום ובהסכמה.
איפה קורים המפגשים? בבתי מלון? בבתים הפרטיים?
“ממש לא. המפגשים קורים אך ורק במרפאה. לכן צריך מרפאה מספיק גדולה וצוות מספיק רחב, כדי לנהל את כל הדבר הזה, לדאוג שהסרוגייט יעברו את כל הבדיקות, שיהיה כיסוי ביטוחי, כיסוי משפטי. זו הסיבה למעשה שרק אצלי קיימת המרפאה הזאת בכל הארץ. אף אחד לא לוקח על עצמו להחזיק מערכת כזו גדולה, ולכן מטופלים הזכאים לשיטת טיפול זו נשלחים אליי. אני גם היחידה בארץ שמכשירה את הסרוגייטים”.
איך זה נראה מבפנים, שם במרפאה?
“יש לנו אגף נפרד בו נמצאים חדרי טיפול, עם מקלחות ושירותים, סוג של ‘דירונת’, כדי לתת להם הרגשה של בית. אגב, עוד סיבה שזה נעשה במרפאה היא כדי לדאוג שבסיום הטיפול תהיה פרידה מוחלטת בין הסרוגייט לבין המטופלים, והקשר לא יישמר. זה חלק משמירה על האתיקה המקצועית”.
קורה שמטופלים נקשרים לסרוגייט?
ד”ר אלוני: “זה בהחלט קורה. זה טיפול שמערב רגש, הוא לא טכני. בגלל זה חלק מהתפקיד שלנו זה לחזק את המטופל וללמד אותו להיפרד בצורה יפה ונעימה”.
אלוני מדגישה במהלך השיחה עימה שהסרוגייטים המועסקים אצלן עובדים בעוד עבודה. “זו לא העבודה העיקרית שלהם, אחד הקריטריונים לקבלת התפקיד הוא שתהיה להם הכנסה נוספת – כדי שבשום מקרה הם לא ירגישו חובה לקחת מטופל בגלל לחץ כלכלי. ככה הם לא חייבים לקחת כל מטופל אלא אם הם רוצים, וזה מאפשר להם חופש בחירה”.
קורה שמטופל מצליח מאוד עם הסרוגייט, אבל אז יוצא לחיים האמיתיים ונכשל?
ד”ר אלוני: “זה בהחלט קורה. הטיפולים נועדו להוריד את החרדה ולהעלות את הדימוי העצמי. בין היתר, הם עוזרים להבין כיצד להתמודד כשזה קורה”.
“אין שום דמיון בין סרוגייט לזנות”
בעבר עלו טענות נגד שיטת הסרוגייט, והיו אף שהשוו אותה לזנות. כשאני שואלת את פורת ואלוני על כך, הן כלל לא נראות מופתעות מהשאלה. “זה לא מפתיע שאנשים מגיבים כך, אבל אין שום דמיון בין זנות לבין טיפול באמצעות סרוגייט, בכל פרמטר אפשרי”, הן מסבירות. “נתחיל בזה שמטרת המפגש עם סרוגייט היא לא הנאה ולא פורקן, אלא למידה והתפתחות אישית. המטופל/ת לא קובעים מה יהיה במפגש.
“בנוסף, אין העברת כספים בין המטופל לבין הסרוגייט. ברגע שהמטופל או הסרוגייט אומר במהלך המפגש ‘אני רוצה ככה או אני לא רוצה ככה’, אנחנו מבינים שהם לא מבינים איפה הם נמצאים – והטיפול נעצר מיד. הרי בן או בת הזוג לא יגידו כזה משפט. אנחנו מכינים אנשים להיות בזוגיות, לא ביחסי כוח. זהו תהליך מתמשך בו נבנית מערכת יחסים של קשרים, התחשבות והיכרות. זו מערכת יחסים לכל דבר”.
כמה עולה טיפול כזה?
“עלות מפגש עומדת על 1,600 שקל, שמתחלקים בין הסרוגייט למרפאה. המטפלת מקבלת תשלום בנפרד. ככל שלסרוגייט יותר ותק, כך ישתכר יותר. יתר הכסף נועד לכסות את העלויות של המרפאה, הרופאים שאיתם הם בקשר, הביטוח, המערכת המשפטית התומכת בנו, ישיבות הצוות, הדרכות. כל זה מגולם בתוך הסכום הזה”.
איך מגדירים הצלחה?
ד”ר אלוני: “אנחנו מסתכלים על קו הפתיחה ועל קו הסיום בפרק זמן קצר, ורוצים לראות את השינוי שנעשה. שינוי יכול להתבטא בכל מיני דרכים: תפקוד פיזיולוגי שחוזר, ירידה בתחושת חרדה, תחושה של החזרת השליטה, מטופל שהופך לרגוע יותר, לפתוח יותר. מטופל שמרגיש שהוא יכול יותר לסמוך על אנשים. כל דבר כזה הוא הצלחה”.
