סמירה וחסן הגיעו לטיפול מיני לאחר שחסן נואש מניסיונותיו לממש את נישואיו עם סמירה. הוא ניסה כל מה שאפשר : טייל איתה בעולם יצא איתה לסופי שבוע ניסה בטובות ניסה באיומים אולם סמירה למרות רצונה לקיים יחסים עם חסן ולמרות אהבתה אליו לא יכלה לאפשר לו להתקרב אליה. ככל שעבר הזמן שניהם הפכו לחוצים יותר ויותר. המשפחה לחצה על הריון, אחיותיה הצעירות התחתנו וילדו וגם ואחיותיו, מצבם הכלכלי היה איתן ולא היתה שום סיבה לעיכוב.
השקט שהסתחרר במשפחה היה עדות לכך שכבר כולם יודעים שיש בעיה אבל נזהרים מלשאול. המצב היה מסובך במיוחד לאור העובדה שסמירה וחסן הנם בני דודים וחשיפה בתוך המשפחה היא עוד יותר קשה.
חסן ביאושו פנה לחבר יהודי שיפנה אותו למרפאה לטיפול מיני.
שניהם הגיעו לטיפול וסמירה טופלה בוגינסמוס, חסן שיתף פעולה אם כי התקשה לשבת בכל השיחות החושפניות על התרגילים אותם ביצעה סמירה בהיותה לבדה בבית.
חסן גילה סובלנות בלתי רגילה והיה מסיע את סמירה באדיקות לטיפול. הוא המשיך להשקיע בסבלנות עודד אותה גם ברגעי משבר ונסיגה. באחת הפעמים כשסמירה לא התקדמה מספר שבועות, חסן איים להתגרש.
סמירה נסוגה עוד יותר. המעבר לתרגול משותף היה קשה עבור שניהם, חסן לא יכול היה להיות תחת הדרכה צמודה והיה זקוק ליותר חופש פעולה אותו קיבל במידת האפשר בלי לסכן את התקדמותה של סמירה.
הטיפול נמשך יותר מאשר טיפול ממוצע אך הסתיים לשביעות רצונם של השניים.
זוג אחר שהגיע לטיפול מיני התקשה לקיים יחסי מין מאחר ושניהם היו חסרי כל נסיון סמכו האחד על השני אך לא היה על מי לסמוך.
הוא איבד את הזקפות מרוב לחץ, היא נרתעה, והיה אפילו קשה להבין מה בדיוק קרה. ההורים של הגבר שאלו את הנערה אם הם קיימו יחסי מין ונדהמו לגלות שלאחר חצי שנה הנישואין טרם מומשו. האב שחשש שהדבר יוודע בכפר פנה מיד עם בנו וכלתו לטיפול . הדרכה מפורטת לשניהם הרגעה ומיקוד בנתינת הנאה במקום בתפקוד הזקפתי פתרו את הבעיה לאחר 5 מפגשים. האישה נכנסה להריון מיד.
במקרה אחר בו לא מומשו הנישואין הפניה נעשתה מאוחר מידי, הכלה ברחה לבית הוריה כשנוכחה לדעת שבן זוגה אינו מסוגל לפרוע את השטר. הבושה בכפר היתה גדולה והבחור לא יוכל להשתדך מחדש עד שלא יוכח אחרת. במקרה זה הופנה הבחור לטיפול מיני בעזרת סרוגייט בכדי שילמד לתפקד מבחינה מינית. התהליך מאוד איטי, חוקי המסורת מותבעים בו עמוקות ובכדי להתקדם יש להתמודד עם קונפליקטים תרבותיים של מסורת שמרנית. הגישה לגוף ערום שלילית, מגע לשם הנאה אינו מקובל, קיימת הפרדה בין אישה מכובדת לאישה זנותית דבר המקשה על התקדמות הטיפול, וקיימת חרדה עמוקה מפני התמודדות חדשה מול החברה בה הוא חי שבה כבר יש לו סטיגמה של כישלון.
המשמח הן פניות של זוגות ממוצא ערבי לא נשואים, בעלי השכלה אקדמית ומקצועות חופשיים, החיים מחוץ לבית ההורים ורוצים לקיים יחסי מין תוך הנאה לשני בני הזוג. זוגות אלה שוברים את הכללים המקובלים ולוקחים סיכון תוך התאמת הנורמות ההתנהגותיות שלהם לחברה היהודית איתה הם באים במגע יומיומי. חלקם מגיעים כי בת הזוג סובלת מוגיניסמוס, אחרים כי היא אינה יכולה להגיע לאורגזמה, או שהוא סובל משפיכה מוקדמת או מאובדן הזיקפה לקראת החדירה. קשה שלא לראות את התופעות האלה גם על הרקע המסורתי ממנו באים הזוגות אך הדבר אינו בהכרח דווקא רק קשור בו.
רובם של הזוגות הפונים הלא נשואים מוצאם נוצרי אם כי לא כולם. זוגות מעורבים נוצרים ומוסלמים גם כן פונים, המורכבות עוד יותר גדולה, ואלה שפונים מעבר לקו הירוק רצף הטיפול לא תמיד יכול להישמר ואין שום אפשרות להפנות אותם למטפלים באזור מגוריהם. האינפורמציה על אפשרויות הטיפול השונות מגיעה אליהם דרך האינטרנט.
נסיון לפתוח טור שבועי בעיתון בערבית העונה לשאלות קוראים גם כן עלה על שירטון מחשש לתגובות שליליות של הקוראים.
בתכנית הלימודים לבתי הספר נכנס בשנים האחרונות החינוך המיני ויותר מורות ויועצות מתמחות בנושא ומעבירות אותו לתלמידים.