שפיכה מהירה:
זוהי ללא ספק התלונה השכיחה בקליניקה ובאינטרנט עד כדי כך שזה מיגע, בכל הגילים ובכל המצבים. לעיתים צעירים פונים מוקדם מידי ולפעמים מבוגרים פונים מאוחר מידי.
הטיפול כולל תרגילים פרטניים וזוגיים ובמקרים קשים במיוחד נעשה שימוש בתרופות.
ישנם מקרים שנראה שהשפיכה המהירה היא הרגל מושרש ולפעמים יש לדבר סיבות עמוקות יותר.
חשש מחוסר ניסיון מיני מספיק: גברים צעירים יותר ופחות שנדמה להם שהניסיון המיני שלהם מפגר אחרי הגיל הכרונולוגי שלהם או שנדמה להם שבנות הזוג הפוטנציאליות שלהם בעלות ניסיון מיני רב יותר, נלחצים שמא הבוסריות שלהם תצא לאור והדימוי הגברי שלהם יפגע.
מעטים הם הגברים המוכנים לקבל וללמוד מניסיונן של בנות זוגם.
מצבי זקפה משתנים:
התלונה יכולה להיות על רקע של חסר זקפה בכלל באינטראקציה זוגית, על מצב של זקפה לאורך המשחק המיני ועד החדירה אך ברגע החדירה נעלמת לה הזקפה. ויש גם מצבים שהזקפה נעלמת מיד או לאחר החדירה – תמיד או לעיתים.
לכל המקרים האלה אנחנו קוראים בלשון המקצועית חרדת ביצוע, וכמעט תמיד הם ניתנים לטיפול קצר מועד.
חשש מגודלו של הפין: בשנים האחרונות זו חרדה שכיחה מאוד המועצמת על ידי החשיפה של נשים וגברים לחומרים פורנוגרפיים מגיל מאוד צעיר, ופתוח של דימוי גוף ודימוי גברי מעוות על הרקע של ההשוואה הבלתי אפשרית, והבלתי מציאותית. נערים ונערות נחשפים לממדים מוגזמים, מזוויות צילום מעוותות כשהם חסרי יכולת שיפוט של המציאות. הדבר יוצא גם אצל בנים וגם אצל בנות חרדות מחד, וציפיות מוגזמות מאידך. אתרי האינטרנט מציעים פתרונות שרלטניים להגדלת הפין וגברים/נערים רבים נופלים קורבנות להצעות שאין בהן ממש.
חשש מאינטימיות:
אינטימיות היא מושג חדש יחסית במערכות היחסים האנושיות – ולכן רבים מאתנו לא קיבלו מודל טוב בבית ההורים. יחד עם זאת ביחסים זוגיים מודרניים זה כמעט הדבק העיקרי של המערכת הזוגית ובלעדיה תחושת איכות החיים שלנו נפגמת. אינטימיות חושפת את שני בני הזוג אחד כלי השני וחולשותינו הגופניות והאישיותיות צפות ועולות. גברים הזקוקים לתחושת כוח ועוצמה מתקשים במצבים בהן בנות זוגם ילמדו את חולשותיהם, אחרים חוששים שחולשותיהם ינוצלו לרעה, ולכן מעדיפים לשמור מרחק.
חרדת נטישה:
במידה זו או אחרת כולנו סובלים מחרדת נטישה אולם גברים שלא התנסו בקשרים, או גברים רגישים במיוחד או גברים מצטיינים שצריכים להצטיין גם במערכות היחסים מתקשים לסבול מצב בו משהי תחליט לסיים את הקשר עימם = קרי הם לא מושלמים, והשליטה לא בידיים שלהם.
שפיכה מעוכבת:
תופעה הרבה פחות שכיחה משפיכה מהירה ובעלת שורשים עמוקים הרבה יותר של אי נתינת אמון, קושי לשחרר, ולתת. שפיכה מעוכבת גם כן מתקיימת בדרגות שונות החל מחוסר שפיכה בכל מצב – לא באוננות וגם לא בקרי לילה, דרך אי יכולת לשפוך רק בנוכחות בת זוג, או רק במצבים מסוימים עם בת הזוג.
חשש מהפות הנשי:
או כפי שקרא לזה פרויד – חרדת סירוס. בצורות שונות ובדרגות חומרה שונות ישנם גברים הנמנעים מלהתקרב לאיבר המין הנשי, עם ידיהם, איבר מינם או פניהם. תמיד יהיו להם הסברים ראציונליים להימנעות הזו, אולם בבסיסה היא החרדה מאיבר המין הנשי או מהנשיות בכלל.
חוסר השלמה עם הנטייה ההומוסקסואליות:
בחברה בה עדיין אנשים מופלים או נדחים על רקע נטייתם המינית, בחברה מתהווה כמו שלנו בה כל הורה רואה את הגשמת חייו/ה וחייהם של ילדיו על ידי הבאת צאצאים לעולם, נתפסת ההומוסקסואליות כמכשלה עד כדי אסון משפחתי. מתבגרים ומבוגרים המתוודעים לנטיה המינית ההומוסקסואלית שלהם חוששים מהחשיפה כלפי החברה וגם מהחיים שהחשיפה או אי החשיפה הזו תזמן להם. רבים היו רוצים לבדוק את האפשרות לחיות חיים הטרוסקסואלים למרות הנטיה הטבעית שלהם.
גם הורים שילדיהם הצהירו על נטייתם המינית מגיעים לבדוק מה אפשר לעשות כדי לשנות אותה.
בתוליות מאוחרת:
זוהי תופעה קיצונית יותר של חוסר ניסיון מיני. אנשים שנמנעים בדרכים שונות ומניפולטיביות מהתנסות וקרבה לבנות המין השני, תוך תקווה שתבוא המיועדת ותגאל אותם מהכלימה מבלי שיצטרכו להחשף. בגיל מסוים (סוף שנות העשרים ועד אפילו 60) הם מתיאשים מלהתמודד עם הבעיה בכוחות עצמם ופונים לקבל עזרה בדרך כלל בטיפול סרוגייט.
עולם האישה נעמי אלון 2004