המאמר חוקר את האספקטים המרכזיים של הטיפול הזוגי הפסיכואנליטי. הקונספט של המגע האנליטי מציג את חשיבותו של כל אחד מבני הזוג המשמש כעד ראיה לתגובת האחר בקשר האנליטי. יודגשו במאמר הנושאים של חשיבה, השלכה הזדהותית והתפיסה של מכיל-מוכל. חלק 1 של המאמר יתמקד בעיקרו בנושאים תאורטיים וישתמש במקרה קליני להמחשת נקודות תיאורטיות. חלק 2, באמצעות דוחו"ת על מקרים נוספים, ימשיך לספק מבט לעומק של תהליכים חשובים של הטפול הזוגי במסגרת הפסיכואנליטית.
מבוא
זוגות ומשפחות רבות הנאבקות לשפר את היחסים בניהן נמצאות בטפול עם פסיכואנליטיקאים. במבנה המורכב והמאתגר של הזירה הקלינית, המטרה המרכזית נשארת נאמנה לחזון המקורי של פרויד ומלני קליין, הטיפוח של התהליך הטיפולי שואף להתאים את גרעין הקונפליקט התת מודע והדינמיקה של יחסי האובייקט.
בפרסומים קודמים, המחבר תאר את הבסיס הקליני להגדרת המושג הקליני "מגע אנליטי" (ואסקה 2007) שמדגיש את ההבנה וההתאמה של מצבים פנימיים יותר מאשר הסתמכות על קריטריונים חיצוניים, בתדירות, במשך ובאבחנה כהתמקדות ראשונית. כמו כן, במגע האנליטי מעורבים החקירה העיקבית והמתמשכת והאינטרפטציה של מצב הפנטזיה של המטופל שכוללת משאלות עצמיות, קונפליקטים, פחדים, פתרונות של הגנות ופשרות. בנוסף, הטרנספרנס והקאונטרטרנספרנס, טרנספרנס חיצוני, אינטראקציות בינאישיות, חלומות ונוף פסיכואנליטי שלםשנותנות עדיפות לפרשנות הקבועה.
מטרתו של המחבר בהובלת הטיפול הזוגי הפסיכואנליטי היא גם לכונן ולבסס את המגע האנליטי. בביסוס המגע האנליטי עם זוגות, מזמין המחבר את שני החלקים ללמוד על האינדיודואל שבהם כמו את השלכות הקשר ההדדי. בהבנת קבלתו והעבודה על האינדיודואל שבהם שבהם ועל הקונפליקטים המשותפים שלהם ביחס לאהבה ושנאה, הזוג יכול להתחיל וליצור יכולת חדשה לנהל ולהתאים את ההתנהלות הבינאישית, ההדדית ואת הנסיון התוך נפשי עם עצמם ועם האובייקטים שלהם.
ספרות
הספרות האנליטית בנושא הטפול הזוגי היא מועטה ועקרה. בזמן שיש מספר ספרים עם המילים 'טפול זוגי' בכותרת ישנם מעט ספרים עם המילים 'טיפול הזוגי הפסיכואנליטי' בכותרת. Usher (2007), Lachkar (1992) Grier(2005), Ruszcynski (1993) , הם אחדים מהספרים המייצגים גישה קליינאנית פסיכואנליטית.
באופן כללי, יש הרבה מדריכים מעודכנים על איך לעבוד קוגניטיבית, התנהגותית או פסיכודינמית עם זוגות, בכל אופן יש מעט ספרים שמציגים באופן בלעדי את הגישה הפסיכואנליטית לטפול זוגי. אף יותר מעניין שיש פחות מ 50 מאמרים שהופיעו בחיפוש בירחונים הפסיכואנליטים שפורסמו בעולם ב 100 השנים האחרונות, רבים מהמאמרים ראו טפול זוגי כמשהו שתרפיסטים עושים, אך לא על ידי פסיכואנליטקאים.
במאמר זה, הטפול הזוגי יידון כהליך פסיכואנליטי כשווה לטפול הפרטני הפסיכואנליטי, עם דגש על נקודות מיוחדות. בייחוד, האנליסט עובד עם שני מטופלים באופן פרטני באותו זמן ומאוחר יותר עובד איתם כמטריצה פסיכולוגית מאוחדת. מרכיב נוסף בולט בייחודיות בעבודה הזוגית הוא המושג של 'עד הראיה' לעבודתו של השני בתהליך והמשמעות לכל אחד מהמשתתפים בהתבוננות בעצמו ובאובייקט. בנוסף, ישנם נושאים בחשיבה, בפנטזיה, הכלה והשלכה הזדהותית (קליין 1964). אביא חומרים מטיפולים כדי להמחיש נקודות אלו.
אסטרטגיה קלינית
רב הזוגות נכנסים לטפול כשהם סובלים מפנטזיות לא מודעות בתוך הפזה הסכיזופרנואידית (קליין 1964). לעיתים קרובות, בשלבים מאוחרים של הטפול, חלק אחד מתחיל למצוא איזון פסיכולוגי עם התפקוד הדפרסיבי (קליין 1935). כותבים רבים מתארים את גישתם לטפול הזוגי כמצדדת בפוקוס המתמשך על הזוג כמטריצה מאוחדת במקום בפשטות לעשות אנליזה של שני אינדיוודואלים באותו זמן. זאת בברור, הדרך הנכונה לעשות במידה ושני בני הזוג מתפקדים בפזה הדפרסיבית ומסוגלים לראות את עצמם בעבר ולפרש ולהמשיג את הדינמיקה המשותפת של מערכת היחסים. בכל מקרה, כפי שהוזכר, זה לא המצב עד לשלבים המאוחרים יותר של הטפול. בכל אופן אני מוצא צורך קליני ורווח תרפויטי, להתחיל טפול בכל אחד מבני הזוג כאינדיודואל עד שהם יכולים להתחשב ולעבוד עם הדינמיקה הזוגית.באותו זמן, אני ממליץ באופן קבוע על מה שאני קורא "עדות ראיה" כגישה תומכת לקראת הפרספקטיבה הדפרסיבית בה כל פרט יכול למצוא אמפטיה והבנה לשני ובשל כך לאמץ מבט קרוב על עצמם ועל התוצאות. הנטייה המתמשכת לייצר מגע אנליטי עם כל אחד מבני הזוג בתחילה ואז בהמשך עם הזוג, תוך כדי טיפוח "עדות ראיה" משמשים כשני מרכיבי יסוד בטיפול הזוגי הפסיכואנליטי כפי שהמחבר רואה אותו. גישה תרפויוטית זו נמצאת בהקשר הקליני של מכיל-מוכל, חשיבה, הזדהות השלכתית ואינטרפטציה.
מכיל – מוכל
המודל של מכיל-מוכל פותח על ידי ביון ( b1962 a1962) והפך לאבן פינה שלהתאוריה והטכניקה של הקהילה הקליינאנית ונחשב למרכיב קליני בגישות נוספות. הרבה מאמרים בחנו את החשיבות של תפקיד המכיל עבור ההתפתחות המנטלית הנורמלית, הרבה מאמרים גילו מגוון סטיות (Lamano-Adamo 2007) והשחתות שיכולות להיגרם תוך כדי החויה של מכיל-מוכל. ספיליוס (1983) סיכמה את הקשרים שביון יצר בין תיפקוד המכיל-מוכל, מרכיבי החשיבה והדינמיקה של הזדהות השלכתית. אני מאמין שהיא זיהתה גם את המרכיבים הבסיסיים של הטיפול הזוגי הפסיכואנליטי.
המשולש, העטיפה האדיפלית של שני בני הזוג הנמצאים ביחד עם המטפל מאפשרים למי שמוטרד מבין השניים להרגע, להרגיש מוכל ולנטות פחות לפנטזיות רודפניות וטרנספרנס חרדתי. כמובן, רבים מהמטופלים הקשים ירגישו נקשרים על ידי המטפל או הפרטנר, מעוותים את החוויה האדיפלית מצרפים ומצמידים אותה להורים מתקיפים ומבקרים. בכל אופן, הסביבה המכילה של המטפל והפרטנר השני יכולה לשמש לעיתים כמשקל נגד לראיה תובענית את העולם ומספקת מרחבומקום עבור המגע האנליטי. הגילוי של הטרנספרנס שמפעיל באופן נורמלי התנהגויות חריפות ושל בריחה מהטיפול, יכולות להתרכך על ידי נוכחות משותפת של המטפל והפרטנר האחר.
עדות ראיה
רווח מיוחד של הטיפול הזוגי הפסיכואנליטי הוא בכך שהוא כורך את הבינאישי, האינטראקציה והתוך-נפשי של כל אחד מבני הזוג ליחסים התרפויוטים בין המטפל לפרטנר האחר. כל אחד הוא עד ראיה לגילוי ולעבודה של השני על הטרנספרנס ועל מצבי הפנטזיה שלו. כאן, הסיטואציה של מכיל-מוכל, מאבחנת את הבעיות בחשיבה ובהבנה של הדינמיקה של ההדהות ההשלכתית של הזוג כאינדיודואלים וכמשתתפים בתהליך המקביל. תפקיד ריפוי חשוב של הטיפול הזוגי הפסיכואנליטי הוא במעורבות של עד הראיה כאובייקט-עצמי הנאבק עם האחר ושלאט לאט תופס בעלות על הקונפליקט ולק ממנו במקום האשמה, הכחשה וניתוק מבן הזוג השני. זה אך אופייני עבור בני זוג להתחיל טפול פסיכואנליטי במצב של האשמה אחד את השני, בחיפוש פגם אחד אצל השני תוך כדי השלכה של עוינות, האשמה, ניגוד וסתירה. במצבים הפרימיטבים הפרנואידים, טבעי שכל אחד מהם לא רואה את האובייקט כמתחשב בפגמים שלהם ובהרגשות של 'למה אני צריך לקחת אחריות על הפגמים אם הוא/היא לא עושה את זה', זה לעיתים קרובות נחווה בסגנון של הקשר המוקדם הורה/ילד, אשר בו הפנטזיה שהאובייקט ההורי מסרב להיות מיכל ותמיד רוצה להיות משגיח ומפקח עבור הילד, לעולם לא מספק מודל של שיקוף, חרטה, צער, תיקון ופתרון. כך שכל מטופל נעול במעגל של הזדהות השלכתית עם אובייקטים שלעולם לא מודים בפגמים שלהם ולעולם לא רוצים לשפר אותם. אובייקטים אלה מחפשים עליונות נרקסיסטית ונקמה סדיסטית. כמו גם, בזמנים אחרים במעגל השלכה דיספונקציונלי האובייקט הוא קורבן כועס, מכביד ודורש תשומת לב מזוכיסטית, לא מסוגל להודות בתרומתו להשתלשלות ומהלך הבעיה בין בני הזוג.
אם המטפל יכול למשוך אחד מבני הזוג לתהליך גילוי תרפויטי של עולמם הפנימי ולייצר מגע אנליטי איתם, המשתתף האחר עד ראיה לטרנספורמציה המוחצנת לאיטה של האובייקט. זה יכול לספק תקווה, אמון, והגברת המוכנות לעשות את אותו דבר בעצמם. במשך הזמן וכתוצאה מפריצת דרך בנושא של אחד מבני הזוג מול האחר, הבנה וחמלה יכולים לגרום ולהגביר שיקוף עצמי ותשוקה לעזור לבן הזוג השני ולשנות את עצמו לטובת מערכת היחסים. בודאי עם המטופלים המופרעים והלכודים בקונפליקט פנימי ופנטזיות, תהיה התנגדות להפנים את המראה החדש של האובייקט. צרות עין , אשמה, עוינות פרנואידית ונרקסיסטית לא תלויה מונעת את חוית עדות הראיה כחיובית. בכל מקרה, כשהמטפל מציין לעצמו ראקציה שלילית שנצפתה בהתמודדות הכנה של אחד מבני הזוג לשנות וללמוד, הוא (המטפל) יכול לפרש את זה כהתנהגות פתלוגית. בעשותו כך, זה יכול לספק חלון להבנת עמידותו (תקיעותו) של הפרטנר. כל שותף נתפס מעוות במחשבות של האחר על ידי השלכה מאסיבית של פנטסיות מיושנות.
אחת המטרות של הטיפול הזוגי הפסיכואנליטי, בדומה למטרות של הפסיכואנליזה האינדיודואלית, היא לעזור להפריד את המציאות של העולם החיצוני מתפיסתו הלא מודעת של המטופל את העולם. התצפית על אובייקט האהבה שלהם עובד עם המטפל וההפרדה הנפשית מאפשרת.... בצפיה בנפרדות של השותף שלהם בין מה שהם מרגישים לגבי מערכת היחסים ומה מרגישים וחושבים במקום אחר, הם יכולים לעשות אותו דבר.... (סיום פסקה ראשונה ע' 104)
פעמים רבות, פרטנר אחד מעורב יותר מהאחר, או במהלך טיפול, צד אחד מסוגל להתחיל
לתפקד במצב דפרסיבי יותר מהאחר. הפרטנר שהתקדם יותר יכול לעתים לשרת כנוכחות
מגינה או מכיל לאחר כאשר הם מרגישים רדופים על ידי המטפל או בהיותם בטיפול. כאשר צד אחד ראשון נצמד למצב פנטזיונרי השלכתי , יש את הצד השני אשר מקל לעתים קרובות לחקור את ההתנגדות לוותר על עולם פנימי של רצונות, ציפיות , פחדים כי הצד השני יכול להיות מעודד, מנחם,סקרן ומאפשר אמון.
שוב, זה יכול ללכת גם לכוון השני כאשר הפציינטים הם כה פאראנואידים או נרציסטים שהם מרגישים שהם יכולים להתגבר על בושה או חרדה בזכות התחושה שהפרטנר שלהם רואה אותם במצוקה, או, הפרטנר שנמצא במצוקה עלול להרגיש את המטפל והצד השני ביחד מולו. זה יוצר רגעים קשים אך יותר מכל, הנוכחות של אוביקט אחר מעודד ומכיל עלולה להסלים את החרדה ולגרום לפתיחת חלונות של הזדמנות של הרגע לרגע העבודה.
ברור, אפשרי להתחיל טיפול זוגי כאשר לאף אחד מהצדדים אין חמלה או אמפטיה לשני בהקשר למצב פאראנואידי מופרז(קליין, 1946). בעצם , מקרים רבים מתחילים בצורה סוערת. אולם, ככל שצד אחד הנו עד לחקירת הנושאים של הפרטנר אחד על אחד בעזרת המטפל וניתן להם חלון להבנת איזה סוג של התנסויות פנימיות מתדלק את ההסתכלות של הפרטנר על עצמו ועל האובייקט, כל אחד מבני הזוג יכול לזוז לעמדה פחות הגנתית כשהם מבינים "מאיפה הפרטנר שלהם מגיע" במקום לראות את הפרטנר כאויב חסר פנים. ראיה פחות קונפליקטואלית זו של האוביקט החיצוני והפנימי יכולה להוביל לפתיחות חדשה ותשוקה לשינוי.
תהליך זה של לקבל את העד וכתוצאה את ההפנמה של יחסי אוביקט חדשים מביאה יכולת חדשה של משא ומתן וסובלנות. בנוסף, היא מספקת חויה אדיפלית חדשה בה האחד מסוגל ורוצה ללמוד מהאחרים, להפנים אחרים, ומרגיש נתמך על ידי תמונה של מערכת יחסים (המטפל והפרטנר) בה מתח יכול לעלות אך ניתן לעבוד על הדברים. קונפליקט הוא בסדר ופתרון הקונפליקט הוא אפשרי. להיות חלק ממשולש כזה מספקת לפציינט רמה של הורה, הכלה אדיפלית שיכולה להיות מאוד שונה להתנסות האדיפלית שהיתה להם עם משפחת המוצא.
באותו זמן, נסיון אדיפלי טראומתי קודם, אובדן ואגרסיה עלולים להיות טריגר בטיפול הזוגי ויוחצנו בתהליך הטיפולי. במקרים אלה, פציינט אחד ינסה לחבור למטפל כנגד השני, מייצר קונפליקט פאראנואידי או דיפרסיה שאינו מעובד בין המטפל והצד השני או שהם עלולים להרגיש פחד, אנווי,או דחויים מתוך הסיטואציה האדיפלית בצורה כזו שגורמת להם לסגת או להתנהג באגרסיביות. תגובות אלה של תחרותיות, נסיגה או אגרסיביות צריכות להיות מפורשות וטוות דרך כדי למנוע התמוטטות של הסטינג הטיפולי.
על ידי החיבור עם העמדה המחקרית והסקרנית של המטפל, הפציינט יכול להתבונן ולהבין את הפרטנר שלו בצורה חדשה , ממרחק בטוח. בדרך זו, הם מתחילים לבנות תחושה של לראות ולדעת את האחר , מאשר להרגיש נבלע, עמוס או מותקף. חלק מהנסיון האדיפלי החדש הוא להרגיש את המטפל\פרטנר מציע מעט בלימה או מעטפת בטוחה מהפרטנר\מטפל באם היה שם סכנה או מחלוקת. הילד צריך להיות בטוח שכל הורה יפעל כמכיל\בלם באם הפרטנר השני נכשל באופן זמני בלהיות מכיל\מגן. במובן זה, המטפל פועל כשופט אמוציונאלי לשניהם ומביא דרך חיצונית המבוססת על המציאות אך גם בדרך פנימית ,לא מודעת למטופל אשר חי חיים נטולי בטחון, הגנה ואמון.
מלאני קליין( 1928,1931) כתבה על הצורך האינסטינקטואלי של הילד ללמוד כחלק מגדילה נורמלית ולהתנסות במערכת יחסים. כאשר ההתפתחות מופרעת בדרך מסויימת, צורך זה הופך להיות הגנתי והופך להיות צורך לדעת הכל כדי לשלוט באובייקט. ביון (1962( פירט רעיונות אלה וחקר את הצורך בתלות הדדית ללמידה בריאה ויכולת להתפתח. ביון הדגיש שלמידה באה מהאובייקט המכיל אשר ביכולתו ורצונו להיות גמיש ופתוח להתנסויות חדשות.האני המוכל מפנים את האוביקט המכיל שהוא גמיש ופתוח ועדיין מוגדר פסיכולוגית וכך לומד כיצד ללמוד. אם האוביקט הוא הגנתי ונוקשה לחוויות חדשות אלה , במקום להיות פתוח , הידע מוקהה או נחסם.
בטיפול זוגי פסיכואנאליטי, תהליך זה קורה בספירות של האינטרפרסונל, באינטראקציה ובאינטרה פסיכי של כל אחד מהצדדים, כמו של הזוג במשותף, כשהם מגיבים למטפל. בתקוה, אחרי זמן, צד אחד יכול להוות חלק של התיחסות גמישה ומתפתחת. כשזה מתרחש, הצד השני הנו עד להרחבה הבריאה של מכיל-מוכל ולכן יכול להיות יותר סלחני לתמונה הנוקשה והאכזרית הקודמת שלהם. כשהם מפחיתים את הפנטזיות המפחידות והעוינות לגבי האוביקט שלהם על ידי הפחתה של התקפה השלכתית, נוצרת הזדמנות לקחת את הפרטנר כמכיל מזמין ותומך. במעגל חיובי, הם יכולים לפתח את התשוקה להיות מכיל חם ומרפא כלפי האוביקט בצורה דומה.
אולם, ביון ואחרים (יוסף1982, סגל 1981, ווסקא2005,) הצביעו כיצד אנווי עלולה לקחת תפקיד הרסני בהתפתחות של ידע, הקבלה של הצמיחה ושינוי במכיל, וההבנה של תלות משותפת.
ביון(1926) הצביע כי צרות עין יכולה ליצור שנאה בכל התפתחות חדשה של האני או של האוביקט ופנטזיות יוצאות כלפי היריב השנוא שצריך להענישו, להרחיקו או להרוס אותו.
התהליך המרפא של טיפול זוגי פסיכואנאליטי שמערב "מקבלים להכיר אחד את השני ומקבלים להבין את עצמי טוב יותר" יכול להתרחש רק כשכל אחד יכול לשאת את הכאב, פחד, אשמה, ובלבול של אי ידיעה ,לא שינויים מיידיים, או לראות שינוי מיידי באחר. לקבל ולתת הנם חלק מכך,כששינוי אצל כל אחד מערב נתינה טבעית ויש תהליך. אם דינמיקה זו מפעילה יותר מדי אשמה או רדיפה, הפציינט יביא התקפה מסיבית של הזדהות השלכתית על הצד השני, על המטפל, או על שניהם. באמצעות התקפות אלה,הפציינט ינסה גם להכחיש נפרדות וייצור את הפנטזיה של מיזוג (fusion) או שהם ינסו ליצור מרחק אמוציונאלי גדול, מפיקים תחושה של בדוד והתנכרות באחר. כמובן, תהליכים פתלוגיים אלה גורמים באופן בלתי נמנע לבומרנג חזרה לרדוף את הפציינט ברגשות של קלסטרופוביה או אבדן ונטישה.
כפי שציין וודל (2002) , למידה בריאה וידע דורשת את היכולת של האגו לסבול אי ידיעה של כל דבר, לאפשר לא לדעת מיידית, אי בטחון בחוסר מושלמות שלעתים מטיל ספק מה האדם יודע ומוכן לשדרג, תוך התעלמות או שאלה על מה הסתמך האדם עד עכשיו.
הזדהות השלכתית, חשיבה ואינטרפרטציה
חשיבה הינה תהליך טבעי, שהפך להיות גורם מפריע או משחית על ידי על ידי ההגנות כנגד קונפליקטים ומצבי פנטזיה טראומטית. אצל רבים מבין הפציינטים היותר קשים, חווית החשיבה העצמאית יוצרת חרדה גבוהה בהתייחסות לספרציה ואובדן (Quinodoz, 1993). בטיפול זוגי פסיכואנליטי, המטפל לרוב, מוצא אחד או שני פרטנרים שיש להם קושי עם חשיבה רפלקטיבית ממוקדת רגשות ואשר סובלים מפנטזיות המתייחסות לאיום שחשיבה משתייכת לעצמי או לאובייקט. Tuch (2007)מאמין כי האינטרפרטציות שלנו המטפלים, אינן עוזרות עם בעיה זו כמו היכולת שלנו לשאת את ראיית המטופל אותנו בטרנספרנס, עד אשר הם רואים ששרדנו את הגישה ההרסנית שלהם. אני מסכים שמצב מכיל זה הינו קריטי עם מטופלים קשים , אך אני מאמין שאנו חייבים לגלות סובלנות ולקבל את הטרנספרנס של הפציינטים והפנטזיה שלהם כאשר אנחנו עושים אינטרפרטציות זהירות ומעמיקות. יש לאפשר לפציינט לראות שאנו חושבים באופן עצמאי כאשר אנו מתייחסים בתלות הדדית להשלכות שלהם. זה מספק להם את הראיה של האובייקט שלא רק ששרד, אלא אינו מגיב בפעולת תגמול .זה מציע להם אוביקט שאינו מתמוטט ואינו נעלב ושיכול להיות מופרד ומחובר באותה המידה.
גם אם המטופל אינו יכול לעכל את האינטרפרטציות באותו הרגע, הוא רואה שהמטפל יכול לחשוב עליו באופן מתחשב ומתעניין. שני בני הזוג מקבלים מודל של אכפתיות והתעניינות אשר אולי יופנם בנקודות מסוימות כמשקל נגד להשקפה הלוחמנית שלהם לגבי העצמי והאובייקט. זה חשוב כי כל כך הרבה זוגות מגיעים לטיפול במצב של האשמה הדדית, אקטינג אווט והשלכה הזדהותית מסיבית אשר שוחקת את היכולת והתיר לאובייקט את ההרשאה לחשוב.
אלמנט נוסף של טיפול זוגי פסיכואנליטי מתייחס לפציינטים שחוששים לחשוב בשביל עצמם כתוצאה מקונפליקטים פנטזיונרים או צורות של דפרסיה. הפרטנרים שלהם ינסו שוב ושוב לתקשר איתם , אך זה יורגש על ידי הפציינט כאתגר לחשיבה, שיגרום לתגובות נגד כדי למנוע קטסטרופה מנטלית. ככל שהמטפל או הפרטנר ינסו לעודד את הפציינט לחשוב, כך הפציינט יסגור כל מאמץ לחשיבה, וייצר תסכול ותגובת קאונטר טרנספרנס באובייקט שלהם אשר יתרחק או יחזיר לו באלימות. אני מוצא זאת כמקובל למטופל אחד למשוך אותי לעשות את החשיבה במקומו או עבור הזוג והפנטנר השני , בתמורה ירגיש מאוים על ידי החשיבה שלי במיוחד אם זוהי תגובת קאונטר טרנספרנס לאגנדת הפנטזיה של המטופל הראשון.Steiner(2007) הצביע על ההשפעה על המטפל שהופך להיות לא רק החושב בשביל הפציינט אלא הסופר אגו המשמעותי , בחשיבה שיפוטית.
זוגות רבים מגיעים לטיפול זוגי פסיכואנליטי כאשר הם מוזזים מהבעיות הדפרסיביות והפרנואידית שלהם על ידי הסתרה של הכאב הרגשי והקונפליקט של היחסים שלהם בתוך נסיגה פסיכית (Steiner, 1993). כאשר המטפל מזמין את הזוג לחשוב ולהרגיש לגבי האינדיוידואליות והדינמיקה הזוגית שלהם, הם חווים זאת כאיום לנסיגה פסיכית.Britton 2001)).כתב כי מטרת המטפל בעזרה למטופלים היא ליצור תנודות מתקדמות בין העמדה הפרנואידית לעמדה הדפרסיבית. שוב התשוקה למנוע חשיבה והצורך להתמודד עם פנטזיות המעוררות חרדה לא רק ימנעו מעגלים חיוביים אלו של תנודתיות וגדילה פסיכולוגית בקרב היחידים או הזוגות, אלא גם יוצר הסתמכות על מערכות פתולוגיות של הזדהות השלכתית אשר סוגרות חשיבה ויוצרות תנודות שליליות בין העמדה הפרנואידית לעמדה הדפרסיבית. כך ,האספקטים הגרועים ביותר של מבול חוויות פסיכיות של יחסי בני הזוג , מונעים חשיבה ויוצרים רמות גבוהות יותר של חרדה ומגננה. ללא חשיבה, ללא אמון במכיל , לכודים במעגלים אינטנסיביים של הזדהות השלכתית, הזוג לעיתים נופל לתפקוד קונקרטי בסיסי ולדפוסים נוקשים של אקטינג אווט .המטפל חייב להשקיע זמן רב לחקור את המשמעות העמוקה של התמקדות הזוג באובייקטים קונקרטיים. (Selon, 2006). תרגום הדרגתי של אינטרפרטציה יכול להביא את הזוג חזרה לתחום החשיבה והתמקדות בתקוות , במשאלות, בפחדים בצער ובכעס כלפי עצמם ואחד כלפי השני , באופן נגיש ומאפשר עבודה . הקשר של המטפל עם זוגות אלה הוא קשה אך הוא חיוני במגמה להמשיך ולשאוף אליו.
אחד האספקטים החשובים של המאמץ המתמשך של קשר אנליטי הוא האינטרפרטציה הכפולה לא רק של הכאב, צער ופחד נוכחי של בני הזוג שניסו לחמוק ממנו, אלא העתיד הבלתי ידוע של היחסים בין בני הזוג אם הם יוותרו על המאבקים הנוכחיים ויתחילו בשינוי. למעשה חלק מהזוגות שבאים לטיפול רוצים לשנות אך כשהשינוי הופך להיות אפשרי , הם בונים הגנות משותפות כנגד השינוי.
אחד ההיבטים החשובים על המאמץ המתמשך במגע האנליטי זה האינטרפטציה הדואלית לא רק של הכאב הנוכחי, האשמה והפחד אלה העתיד הלא נודע של היחסים בניהם , האם לוותר על המאבקים הנוכחיים ולהתחיל שינוי . אכן חלק מהזוגות באים לטיפול עם רצון לשינוי אבל כשהשינוי קורה בפועל ונעשה אפשרי הם מפתחים הגנה הדדית כנגד זה.
הטיפול הפסיכותרפי בזוגות הינו מפרך עבור המטפל, כיוון שחיוני לעבוד בשלושה מישורים בכל נקודת זמן. יש את האישיות של כל אחד מבני הזוג וכן יש את המורכבות של הפסיכולוגיה הזוגית. ההגנות של הזוג והחזרה אל אותם דפוסים קשים מאד לשינוי בגלל השחרור, האובדן, הצער, חוסר ודאות לעתיד, הבדלים בין בני הזוג שהשינוי גורם והחוויה הרגשית שחייבת להילקח בחשבון- כל זה מביא לתגובות פראנואידיות ותגובה דיכאונית. כל צד בזוג מרגיש מאויים או טראומטי בגלל חוסר היציבות של המערכת הנפשית הקודמת .
בכל מקרה, למסד הסכמות חדשות ובריאות ולשנות יחסי אובייקט ישנים יכולים בהדרגה להיתפס כידידותיים ועוזרים לתנועה קדימה כאשר בפועל הם מלווים בפנטזיות פרנואידיות או דיכאוניות חדשות אשר צומחות במקביל. במילים אחרות, המטופל הדיכאוני יכול להתחיל להרגיש "הי, אז את לא מאויימת או נפגעת מדעותיי ומהבטחון שלי. זה בסדר בשבילי להביע את עצמי ואת מחבבת אותי יותר בדרך זו. השאיפה שלי לרצות אותך ולא לפגוע בך וחשבתי שכדי להשיג זאת אני צריך לוותר על הרצונות שלי. כעת, אני מבין שזה לא רק לרצות אותך, אלא זה עוזר גם לי להיות עצמי. עכשיו, אני מרגיש מחוזק ומעודד להביע את עצמי. אני מכבד את עצמי יותר ואני יודע שאני עוזר לך גם".
באופן דומה, המטופל הפרנואידי יכול להתחיל להרגיש " עכשיו אני רואה שאת כנראה לא תתקפי אותי עקב הבטחון החדש שלי, כך שאני מרגיש בטוח להיות עצמי. אני לא מרגיש שאני רע ועומד להיפגע או להינטש יותר". עדיין יש צורך לעבוד על הנושאים המרכזיים הנמצאים במערכת נוקשה של פנטזיות דיכאוניות או פרנואידיות, ע"מ להשיג שילוב ואיזון טובים יותר, אבל הטיפול הזוגי יכול להקטין את התופעות האופייניות למצבים פתולוגיים אלה גם ברמה האישית וגם במחשבה המשותפת שלהם.
מרכיב חשוב נוסף בטיפול הזוגי הפסיכואנליטי הינו המיקוד בכל מטופל לקחת אחריות על התרומה האישית שלו לבעייה הזוגית המשותפת וההזדהות ההשלכתית . בתחום זה ניתן למצוא מספר מצבים שקורים. הראשון, המטופל מקבל חיזוק לבדוק את התרומה שלו לחרדות של בן הזוג כמו גם לחוסר התפקוד הכללי שלהם כזוג. בדרך כלל, שני בני הזוג נכנסים לטיפול תוך שלילת אחריות שלהם למצב או שאחד הצדדים מרגיש כל כך אשם שהוא לוקח את כל האחריות למצב על עצמו ומשחרר את בן הזוג מאחריות. מכאן, שהמטפל צריך לעודד את העמדה הדפרסיבית האינטגרטיבית ע"י פניה למטופל לראות כיצד הוא משפיע על האחר. זה עוזר לייצר לשניהם חשיבה חדשה להשתתפות פעילה ביחסים, להאמין ביכולת להצליח תוך כדי רצון לתקן, לפתור, לסלוח ולהכיל.
לתת ולקחת לא נחווה יותר בגישה פתולוגית, אלא יותר כמשהו בעל רכיבים בריאים ליחסים אוהבים. במקום "הם עשו קודם דברים רעים, כך שאני יכול להצדיק את הנקמה", יכולה להיווצר סקרנות אמפטית על "למה הם אמרו זאת, מה הוביל אותם לפעול בדרך זו" ובהמשך עם "אני רוצה לא רק להגיב לפעולות שלו/שלה, אני רוצה להיות מסוגל לתקשר איך באמת אני מרגיש, כך שנוכל לעבור את המבוי הסתום וראות את נקודת המבט של כל אחד מאתנו".
בכדי שכל השינויים והטרנספורמציות יתרחשו בתהליך הטיפול הזוגי הפסיכואנליטי, כל צד חייב לרצות לעבוד על הנושאים הפסיכולוגיים שלו. זה יכול מאד לעזור אם כל צד יהיה גם בטיפול פרטני. אבל כך או כך אני מאמין שצריך שיהיה ניתוח אינווידואלי חלקי שיהיה לו מקום בנוכחות האחר. ברור שניתוח כזה שונה ממה שקורה בניתוח פסיכולוגי אישי, אבל הוא כן יכול להכיל את המרכיבים הבסיסיים בחקירה כזו. כמו שכבר נאמר, התועלת בלבצע זאת אל מול הצד השני (עדות) לא יסולא בפז . שני הצדדים יכולים לראות שהמטפל אינו נהרס מההשלכות של בן הזוג ואינו נוקם ומגיב בדרכים אגרסיביות. כתוצאה מכך, המטופל מתחיל להרגיש שזה יכול להיות בסדר בשבילם לבדוק באותה צורה ושיטה עם בן הזוג. בנוסף, בעקבות הסתמכות יתר על הזדהות ההשלכתית עם המטפל, הם יכולים להתחיל לזהות את היחסים הלא בריאים שלהם עם בן הזוג, מבלי להישען יותר מידי על ההגנות שלהם. כאשר המטופל רואה שקונפליקט עם המטפל נפתר בפשרות בריאות, זה מביא אותם לידי הכרה שהם יכולים לעשות זאת גם עם בן הזוג. בינתיים, בן הזוג עד לאותו תהליך מרגיע ויכול לקדם את הנושאים הזוגיים ללא פחד וללא כעס. יישום הניתוח החלקי של כל מטופל, כאשר בן הזוג נוכח, מציג גם לכל צד, שלמרות ששניהם שונים וייחודיים – הנפרדות בטוחה ומעשית, במקום להיות כל כך מאוים ושנדרשת הגנה בשביל להשיג ייחודיות ואחדות.
כעת, השוני ואפילו יחסים נפרדים של כל בן זוג עם המטפל יכולים להחוות באור חיובי, מבריא וסולח. זה מוביל למסגרת של סקרנות אמפטית במקום פחד מהשוני. הזכות לפרטיות אישית ומרחב נשימה אינו נתפס כמשהו כפוי או חריג. הרצון לדעת יותר האחד על השני בדרך לריפוי מחליף את החוויה הרגשית של חנק. הרצון האינסטינקטיבי לידע ולאמת יכול לפרוח בצורה של יחסים בריאים במקום בצורת מאבק וחודרנות. ככל שכל צד יכול לחשוב על זה ולהיות סובלני בנוגע לקונפליקט האישי, כך יוכלו לחשוב כיצד להיות סובלנים לאוביקט. זה מקטין את הצורך להישען על כיוונים אגרסיביים בהזדהות ההשלכתית .
בצורה אידיאלית, האינטרפטציה צריכה להיות מכוונת להעברה המשותפת של בני הזוג האחד לשני, ההעברה של בני הזוג למטפל, והעברה של כל אחד מהמטופלים באופן אישי והפנטזיות שלהם כלפי המטפל (Nathans 2007). בנוסף, אני מאמין שזה מאד חשוב מבחינה טיפולית לבנות קו של בדיקה ואינטרפטציה שנכנס לתוך ההתאמה של ההזדהות ההשלכתית ההדדית של הזוג שבתוכה רצונות מסוימים , למרות שעדיין נושאים של האשמה עצמית ואיומים מוקרנים כלפי בן הזוג כמנגנון הגנה, כדי לברוח מהרשעה, ובשביל תקשורת.
בכל מקרה, כפי שהסברתי, רוב הזוגות נכנסים לטיפול במצב פרימיטיבי פראנואידי ומפיקים תועלת ממיקוד על הפתולוגיה העצמית שלהם בפני בן הזוג. בהמשך, העבודה דרך החשיפה של הפנטזיות שלהם, בשילוב עם התועלת של ה"עד", מביאים ליותר פתיחות ומצבי דיכאון שיכולים להרחיב את המודעות לחיבור הזוגי והדואליות הקיימת.
בנקודה זו הם יכולים לעבוד על הצורך האישי שלהם להשליך על הבן הזוג מבלי להפעיל את התהליך האוטומטי שמנהל את היחסים בינהם. הם יכולים להתחיל להעריך את הצרכים האחד של השני, להשתמש באחר כמיכל להשלכות שלהם ולהתחיל להבין ולהעריך שיש משהו מבחינה פסיכולוגית בדינמיקה של היחסים. בנקודה זו, המיקוד יהיה על הזוג כישות משותפת דינמית, אשר בה האחד משפיע על השני באופן קבוע בדרכים תועלתיות משותפות.
במילים אחרות, זה שכיח לאנשים לחפש בן הזוג שיוכל להיות כלי לרצונות, תקוות ודעות שמפוחדים מהם, מרגישים אשמה או מאויימים. הם יכולים להשתמש בבן הזוג בסימביוזה בריאה כאשר הם מוצאים תחליף מספק כאשר בן הזוג מכיל וחי עם זה בצורה מרשימה, ונמנע מלעסוק בחלקים האישותיים שלהם. מכאן, האדם מוצא הבנה וקבלה בלהיות בצל של ההשלכות שלהם. הרעיון של החלקים הבריאים בהזדהות ההשלכתית נחקר ע"י Bion( 1959) ו Rosenfeld (1987). ה אינטרפטציה של הנושאים החיוביים, נושאי אהבה או תקשורת בתחום ההזדהות ההשלכתית מהווה התקדמות הנתמכת ע"י חוקרים מסויימים ואינה מקובלת על האחרים (Wasa 2004). אישית, אני מוצא שמרכיב זה עוזר בטיפול הפסיכואנאליטי בזוגות.
כאשר משתמשים בהזדהות ההשלכתית כאמצעי להיבטים האסורים המפחידים והרעילים של הסלף, ההשלכה החזקה של המטופל נחוות בסופו של דבר כדבר הרסני לא רצוי וזר לאוביקט.
זה מביא לפנטזיות שבהם האובייקט נמנע דוחה ומשמש מיכל כועס. יש תזוזה קינאה פתולוגית או הימנעות פתולוגית של האלמנטים המושלכים , משאיר את רגשות האגו מורעבים מותקפים ונבגדים. זה מצב של זעם ואימה שהרבה זוגות נכנסים לטיפול. לכן המחשבה המשותפת ההגנתית הנמנעת שבדרך כלל מכוונת לחסימת האינטרפרטציה של המטפל צריכה להיות מנותחת ולהיות מטופלת כך שההסתמכות האינטנסיבית של הזוג על ההזדהות ההשלכתית הפתולוגית תהיה מזוהה.
מטפלים בטיפול זוגי צריכים כמה שפחות לכוון לאיזון מערכת ההזדהות השלכתית המשותפת כך שהזוג ישחזר כמה שפחות את ההזדהות השלכתית , אם באמת קיים מעגל בריא לפני הצורך בטיפול.
מכל מקום המטרה הראשונית והאידיאלית של הטיפול זה למצוא את הפוטנציאל החבוי של יותר בריאות נפשית ואינטגרציה . אם פרט או זוג עוזב את הטיפול וחוזר לרמת התפקוד הקודמת ועכשיו הוא שוב מאוזן ופעלתן עשינו עבודה טובה . בכל אופן אם אנחנו יכולים להראות להם איך החשיבה המשותפת והאישית עובדת , איך ולמה ההגנות מופיעים , ואיך הליבה של הקונפליקט נראה בתוך הטרנספרנס שלהם , ההזדהות השלכתית והפנטזיות , אז יש להם יותר אופציות רגשיות בחייהם מאשר אי פעם. יש תקווה שזה יוביל למסלול של צמיחה חדשה ושינוי לא רק תוך כדי הטיפול אלה זמן רב אחרי סיומו. בדרך זו אנו עוזרים לזוג להכיר את הפוטנציאל הנפשי כיחידה וכאנשים נפרדים , לפתוח את עניהם לקבלה טובה יותר אחד של השני וליצר יכולת מתמשכת לשינוי פסיכולוגי כזוג ויחיד.
הצגת מקרה
ס' ו-ד' הגיעו לטיפול כאשר נישואיהם בני ה-3 שנים הגיעו למבוי סתום קריטי. אחרי הולדת בנם הראשון שעליו הייתה הסכמה ד' רצתה ילד שני.
בפגישה הראשונה ד אמרה שהיא ״אוהבת להיות אמא ורוצה שלילד שלה יהיה אח או אחות שאתו יעברו את החיים, ייהנו מחברתו,ו יחלקו יחד את ההנאה של היות משפחה״.
ס' אמר שמאד לא נוח לו עם הרעיון של עוד ילד מכיוון שכבר היום מרגיש לחץ עצום ומתח מגידול בנם היחיד יחד עם כל שאר הדברים שמתנהלים בחייהם כרגע. הוא אמר שהוא מותש מהאכלה, החלפה, עמידה בלוחות זמנים ,וההשפעה של זה על חייו .ושהוא צריך לוותר על מה שהיה להם פעם והוא לחוץ מהאחריות והלחץ הכלכלי
אני (המטפל) אמרתי: אם אתה כל כך משוכנע שהילד שלך הוא נטל, זה קשה מאד להבחין בהנאה, בשינויים החיוביים שהוא מכניס לחיים שלך, והאהבה שהוא מביא לך״
ס' אמר אל תבין אותי לא נכון אני אוהב את הברנש הקטן אבל זה לא מה שבאמת רציתי להתחיל אתו את החיים. אני הבנתי שד' באמת רוצה ילד ודיברנו על כך הרבה זמן הבנתי שזה נושא עקרוני עבורה אז הסכמתי לילד אחד. אבל המחשבה של הכפלת המתח זה יותר מדי בשבילי לחשוב עליו. חוץ מזה בשנתיים האחרונות התחלתי תפקיד חדש, עברנו לגור יחד, התחתנו ונולד לנו ילד. וואו....
שמתי לב שד' בעיקר הקשיבה לס'ולא נראתה מאד מחוברת לעצמה באותם רגעים. לכן, שאלתי אותה מה היא מרגישה או חושבת. היא הסבירה שבשבילה זו לא שאלה של מתח או טרדה. זו החלטה לשפר את חייהם ולהנות מגדילת המשפחה . זה לא שייך ולא נוגע בחשיבה כלכלית ,אחריות או מתח זה אודות אהבה שהם חשים זה לזה ולמשפחתם וזה מאד חשוב עבורה . זה חלק מהחלום שלי בחיים ואני מרגישה כאילו ס' לוקח את זה ממני .היא התחילה לבכות והוסיפה אני לא אתן לו את לעשות זאת. אם זה המקום שלו בחיים עכשיו ,התחלתי לחשוב שיתכן שאני צריכה להגן על עצמי ולהישאר נאמנה לעצמי.
ס' אמר אני יודע שאמרת לי שאם אני לא יכול להישאר אתך בתוכנית הזו שלך יתכן שתצטרכי לחפש משהוא אחר שירצה את מה שאת רוצה . ד' נענעה את ראשה שאכן כן
זה נראה ששניהם נמצאים בפרשת דרכים.
ס' מרגיש שמכריחים אותו לקבל דבר שמאיים עליו ,הוא מרגיש מוכרח לוותר למשהוא שמאד מפחיד אותו. מצד שני ד' מרגישה שחלומה נלקח ממנה ומתעלמים מהצרכים הבסיסיים שלה ומתייחסים אליהם כלא משמעותיים.
עם רגשות כה חזקים שניהם מוכנים או להילחם או לברוח למען הביטחון והצרכים שלהם.
כאן נתתי אינטרפרטציה שחשבתי שיש כאן מעגל הדדי שלהזדהות השלכתית הסברתי שאני חושב שס' חווה חרדה פרנואידית בסיסית לפיה הוא חייב לוותר על פי דרישותיה של ד'. הוא מרגיש שהיא חודרת לתוך המרחב שלו וגם בולעת אותו.
ד' הרגישה שס' עומד לגנוב את החלום הראשי שלה והוא ישאיר אותה בלי אהבה ללא שמחה במצב של אובדן. היא תמיד הייתה מונעת על ידי הצורך להימנע מאובדנים כשהיא תמיד משתדלת להיות חיובית ואנרגטית בכל מצב. הכל אצלה היה כל כך זוהר שאני חושד איפה נמצאים כל הזמנים העכורים והמעוננים ?
הם היו במצב ששניהם הגיבו לאיומים הפרימיטיביים הללו. זו הייתה מערכת מפחידה של תן וקח שס' הרגיש נאלץ לוותר וד' הייתה משוכנעת שמשהוא יקר ללבה נלקח ממנה .
זה היה מעניין כיצד הגיבו לאינטרפרטציות שלי .
ס' סיפר שהוא בא ממשפחה שבה בהיותו בן 10 הוריו הודיעו על גירושיהם באופן מפתיע . לא הייתה שום אזהרה ולא דמיינתי את זה לעצמי זה היה הרסני.
ס' המשיך ואמר שניסיונות ילדותו השאירו אותו עם חוסר אמון בסיסי ביחסים במיוחד בנישואין, והרעיון של להביא ילדים ולשים אותם במצב שמסכן אותם על ידי הרס משפחתם הוא דבר שהוא ישתדל למנוע. הוא הסביר שזה דבר גדול עבורו להסכים לחיות יחד, הוא קפץ מדרגה גדולה יותר כאשר הסכים לנישואין ועוד יותר סיכון גדול שהסכים להביא ילד אחד. אבל לחזור על כך בשנית זה בעצם להכפיל את הסיכון לעצמו ולילדים
אני נתתי אינטרפרטציה -אתה אומר לסכן את עצמך ואת ילדך כך שיתכן שאתה מרגיש בו זמנית אב שלא מעונין בילד וגם ילד מפוחד ??
הוא עצר וחשב ואמר אני לא חשבתי ולא דמיינתי את זה כך אבל אני חושב שזה מאד מדויק. אני לא יכול לראות את ההבדל אני חש את שני הדברים בו זמנית. הוא הזדהה באופן מלא עם אביו כהורה ומרגיש לכוד בזיכרונו כילד מפוחד ולא רצוי .
מכיוון שס' הרגיש כל כך לבד בכל הפנטזיות שלו והחרדות שלו הערתי-אתה מדבר כאילו אתה צריך לבדך לשאת בעול או לפחות ברב העול של הטיפול בילדים ,בכלכלה ובאחריות? האם זה נכון
ד' ענתה זו הסיבה שאני כל כך מתוסכלת עובדתית אני בעיקר מטפלת בנושא התשלומים שלנו ,נשארתי בבית 7 חודשים כשהתינוק נולד ואני עושה גם היום את רב עבודות הבית ואני לא רואה בזה עבודה אני רואה בטיפול בילדינו הנאה ומיצוי עצמי. בטח יש עבודה קשה אבל זה הילד שלנו ואני אוהבת אותו.
באותו הרגע ס' אמר שאני לא יכול להבטיח שתוך 4-5 שבועות של טיפול אני אהיה מסוגל לשנות את הרגשתי באופן מלא ולהסכים למה שאת רוצה .
אני ראיתי זאת כתגובה להתייחסות החיובית מאד של ד' שבה הייתה הכחשה של כל קושי שהוא. אני חשבתי שזה יצר חוסר של מכיל מוכל בשביל ס' ובמקום הצית תהליך כולו שלילי -כולו חיובי של הזדהות השלכתית (דף 113 ) ביניהם. כך שראשית עשיתי אינטרפרטציה כשאמרתי זה נראה כאילו שניכם מתפרצים זה על זה כאשר ד' תמיד חיובית ואופטימית וס' תמיד שלילי ופסימיסט. ואז כל אחד מכם מגיב אל השני בהתנהגות תואמת לכך.
אז בחרתי לעשות אינטרפרטציה לפנטזיית הטרנספרנס של ס' כפי שבאה לידי בטוי בתגובתו.
להלן האינטרפרטציה שלי- מכיוון שד' אף פעם לא דורשת ממך זה אתה שפתאום דורש דרישות כלפינו ואז מרגיש את הלחץ שמשהוא כאילו מתמוטט אם אתה לא נענה לדרישות .
ואז לפתע אתה יוצר תחושת פחד ואתה כולך לבד ואם לא תבצע את המשימה הכל יתפרק. אתה יוצר מצב שהיחסים בטיפול היום יכולים פתאום להתפרק בתוך מספר חודשים בפתאומיות מאד בדומה לחוויה שלך כילד כאשר הוריך התגרשו.
זו הייתה תגובה טרנספרסיאלית אודות חוסר האמון שלו במיכל הטיפולי אחרי שהוא השליך לתוכו כאלה דרישות וחוסר ודאות.
כתגובה ס' הרגיש מותש (overwhelem) בניסיונו לנהל את החרדה שלו בעצמו מבלי יכולת להישען על מיכל אמין. למעשה הוא המיר את המיכל למעין סיר לחץ בלתי צפוי שגרם לו להרגיש יותר ויותר חרד. הוא ענה -אני חושב שאני מבין מה אתה מתכוון אני יכול לנסות להאט אבל אני בכל זאת מרגיש שלד' יש לוח זמנים.
ד' אמרה אכן יש לי לוח זמנים אבל מה שיותר חשוב לי שאתה תהיה מוכן להסתכל על זה יחד איתי. אני לא רוצה להרגיש שאני ממתינה כאן לבדי לראות איך העתיד יצא.
שמתי לב למצב החרדה שלהם באותו רגע ואמרתי שאנחנו צריכים להפסיק להיום. אבל שניכם עכשיו ציינתם כמה כל אחד מרגיש לבד בנושא זה. זה מראה לנו כיצד שניכם הרגשתם בסוף שהאחר הוא נגדכם במקום להוות צוות שמנסה לפתור את הבעיות יחד.
כאן ציינתי את חווית הבדידות שבתוך הפנטזיה המשותפת של הזדהות השלכתית המשותפת שהשאירה כל אחד בנפרד כועס, אבוד ומפוחד.
לפגישה הראשונה של טיפול זוגי פסיכואנליטי היה הרבה חומר שנחשף והיו גם כמה דפוסים מרכזים שהתגלו.
הפעולה של עדות למאבקי האחר עם קונפליקטים פנימיים הייתה חשובה אבל מוקדמת מדי בטיפול כדי שזה יגרום להשפעה משמעותית על שניהם .
אני חושב שזה היה מוקדם מדי בתהליך הזה שבאמת יוכל להוות קאונטר בלנס משמעותי לחוויה מושרשת של מצב שלילי ומאשים שכל אחד מהם הרגיש כלפי השני. אכן ככל שהעדות יכולה להיות מושפעת מהתגובה שמגיעה מהשלב הדפרסיבי זה נמנע על ידי הראיה הפרנואידית שהייתה לכל אחד מהם על בן זוגו. בהינתן מציאות כפי שהיא היה זה סימן אופטימיסטי ששניהם היו מוכנים לחקור את הקונפליקט בלי יותר מדי תגובות הגנתיות מוטבעות או אקטינג אאוט. לכן הפרוגנוזה לסיום המגע האנליטי ועבודה על ההזדהות ההשלכתית ההדדית ,על הפנטזיה והטרנספרנס הינה חיובית.
מפגש שניים –ס' ו-ד' עשו יותר ניסיונות להבין את עצמם ואת היחסים שלהם אחד כלפי השני .
כשדיברו על פעולות משפחתיות מהעת האחרונה זה היה מדהים כמה הם היו בקווים מקבילים .
בתיאור טיול לים בסוף השבוע ד' זכרה שזה היה אידיאלי כשהמשפחה תפקדה כיחידה וכל אחד נהנה כשהתייחסה לבעיה של פנצר בגלגל והמתנה לגרר היא אמרה שזה היה זמן נהדר. המצאנו משחקים להנות יחד ממזג האוויר הטוב.
בשביל ס' זה היה גיהינום רותח תקועים בשמש החמה מחכים לאין סוף עם ילד בכייני.
אני ציינתי ששניהם הכילו את הדרך הפלוראליסטית שלהם לתאר את המצב כפי הנראה בכך מספקים בלנס אחד למבט הקיצוני של השני להסתכלות על העולם.
אני ציינתי שהדרך הזו להתייחס למצב בטח הייתה מאד מרגיעה ומאד מגרה בתחילת היחסים אבל עכשיו נהפכה למקור לבעיות.
בנקודה זו ס' אמר אני לא יודע אם אי פעם אוכל לראות דברים אחרת זה אני ותמיד הייתי כזה אני לא יכול לראות את עצמי משתנה בקרוב. הוא אמר זאת כלפי בדרך שהייתה מלאה חרדה ,מתח והתחייבות.
זה היה רגע של חרדה טרנספרסיאלית ואני עשיתי אינטרפרטציה – נראה שאתה חש בטיפול תחת לחץ למהר ולרצות אותי ואת ד'. אתה לחוץ שתצטרך להשתנות בשבילינו ואתה לא בטוח שתוכל לממש זאת.
ס' ענה –אתה צודק אני לא יודע אם אוכל לספק את הסחורה.. אני עניתי –אנחנו צריכים להבין למה אתה מכניס את עצמך לכזה לחץ לרצות אותנו? כיוון שאנחנו לא דורשים את זה ממך.
האינטרפרטציה הזו נראה שאפשרה לס' להפתח ולהיות פחות מופנם.
הוא התחיל לדבר על ניסיונותיו להיות הורה וכמה זה קשה לו .הוא המשיך לתאר את הדרכים הרבות בהן הרגיש מוטרד ומותש מכל הדרישות של ההורות.
אני ציינתי-ראייתך שצריך לעשות זאת נכון עושה את זה הרבה יותר קשה וממסכת את ההנאה שאתה יכול לחוות במקביל.
אני מקבל את ההתרשמות שאתה אכן אוהב את ילדך. ס' אמר או אכן כן אני באמת אוהב אותו ואני אכן נהנה אתו ונהנה להסתכל עליו גודל. זה מהמם אבל אני תמיד ממתין לזמנים יותר קשים ואני דואג שילד נוסף יגרום לי לעבור את הסף.
בנקודה זו הייתה לי התרשמות שזו העברת נגד ושהוא דיבר עכשיו על רגשות מעברו לא באמת מחובר למציאות של חייו העכשוויים , ויותר על חוויות פנימיות מניסיונות העבר שלו. לכן אמרתי- אני תוהה אם אתה מדבר על רגשות מעברך שצובעים את הדרך שאתה רואה את העולם עכשיו?
ס' אמר זו הדרך שאבא שלי הרגיש כל הזמן לגמרי מותש ולא מסוגל לספק בטחון רגשי. אמי הייתה שתיינית כבדה ולא היו לי יחסים לציון אתה. הסתדרתי עם אבא שלי וראיתי אותו כדמות היציבה. בעלת הכוח בבית . אבל הוא היה לגמרי מחוץ על ידי הניסיון של היות נשוי ,מגדל ילדים, והוא באמת לא ממש רצה בזה. אני חושב שהייתה לו הקלה גדולה להתגרש מאימא שלי.
אני אמרתי- אבל זה השאיר אותך עם כלום לגמרי בודד.
ס' אמר כן זו הייתה התקופה הקשה בחיי הייתי כל כך בודד . זו תקופה שהייתה כמו בלוק של קרח, קר ושחור. כל מה שרציתי היה שאבא שלי ישחק כדור איתי יבוא לכל המשחקים שלי, או סתם ידבר איתי . אבל הוא לא רצה .
ס' השתתק מדוכא ורועד מזיכרונותיו.
ד' החלה לבכות. לקח לה כמה דקות לאסוף את עצמה ואז הייתה מסוגלת לשתף –שהיא הייתה מאד מושפעת מכמה קשה זה היה בשביל ס' ושהיא אף פעם לא הבינה איך הוא סבל וכל כל הרבה. אני מרגישה כל כך רע עבורו.. היא המשיכה לבכות וחיבקה את ס' זה היה רגע מאד משמעותי בטיפול בגלל כמה סיבות.
בשביל ד' היא פתאום הייתה מסוגלת לצאת מתפיסתה הרק אופטימיסטית שאהבה תנצח הכל והבינה את הכאב והסבל של ס' שהוא עדין חי עם חוויות אלה .היא יכלה לחלוק אתו את צערו ואבלו . עדות של עבודת התהליך שהוא עשה באנליזה אפשרו לה למצוא דרך חדשה לראות אותו ודרך חדשה להתייחס אל העולם.
ברגע זה הדרכים הרגילות להתייחס אחד לשני משתנות והדרך הפתולוגית של ההזדהות ההשלכתית משתנה.
לכמה רגעים אחר כך ס' יכל להרחיב התייחסותו לגבי זיכרונותיו ורגשותיו . אני עשיתי אינטרפרטציה שהוא היה כנראה כלוא בתווך בין הזדהות עם אבא שלו ,וראה את ילדיו כפי שדמיין לעצמו שאביו הרגיש כלפיו. ובין ההתנגדות שלו כלפי אביו כיוון שהיה בלתי נגיש עבורו .חלק מזה נראה מאד הגיוני עבור ס' וגם עבור ד'. בכל מקרה זה היה רעיון רב שכבתי בהתייחס לפנטזיות העמוקות שלו ויהיה צורך לחקור במשך הרבה מפגשים עדי לקטוף פרות ממשיים.
כך שמפגש זה הציג טיפול פסיכואנליטי מוצלח עם זוג.
זה טיפוסי לטיפול במטופלי חוץ שמבוצע על ידי פסיכואנליסט שמשתמש טכניקות קלסיות של פסיכואנליזה.
במיוחד ניסיתי לבסס קשר אנליטי עם שני אינדיבידואלים ולבסוף עבדנו על הפנטזיות היותר פראנואידיות שלהם. אני עשיתי אינטרפרטציות אינדיבידואליות ופחדים וקונפליקטים משותפים והם חוו עדות של מישהו אחר עובד על ההשלכות שלהם ולאט לאט נע לתוך תפקוד יותר פראנואידי. אז הם התחילו להתמודד עם היחסים כמטריצה משותפת בעלת חיים משלה שלתוכה כל אחד תרם אלמנטים יחודיים כדי ליצור פרופיל זוגי משותף ויחודי.
טיפול זה של ס' ו-ד' אפילו בשלב הכל כך ראשוני יכול להחשב תהליך פסיכואנליטי בגלל הבניה של קשר אנליטי . יותר מאשר צריכים to be tethered to external criteria
קריטריונים חיצוניים כגון תדירות , אבחון , התמדה ,או שימוש בספה, קשר אנליטי מתמקד על החקירה של טרנספרנס ,פנטזיה הגנות וקונפליקטים פנימיים.
עם טיפול פסיכואנליטי זוגי חלק גדול מההצלחה של הקשר האנליטי בא כתוצאה של חקירה של הטרנספרנס , מעגל השלכה הזדהותית הדדי היכולת לחשיבה חופשית , והפעולה של עדות אחד לשני שמעורבת בה השלכה פסיכולוגית עמוקה.
בשתי מפגשים בלבד המקרה של ס'וד' מצייר את החשיבות של קשר אנליטי ואת התועלת שבטיפול זוגי פסיכואנליטי. ברור זוהי רק ההתחלה של תהליך טיפולי ארוך אבל זה מספק חלון לתוך הרווחים הקליניים של טיפול זוגי בתוך מערך פסיכואנליטי.
גב' ליאורה רכס, עובדת סוציאלית קלינית ומטפלת מינית מומחית מוסמכת, ומדריכת מטפלים
Kommentare