כמחצית מהנשים סובלות מהתסמינים שעלולים לשבש את החיים, כמו למשל, יובש, גרד, כאבים ודלקות חוזרות בנרתיק. מה ניתן לעשות?
פורסם: 02.11.20 , 09:01
בשיתוף עמותת נשים לגופן ונובו נורדיסק פעם היו לך חיי מין סוערים ומלאי תשוקה, אבל לאחרונה משהו השתנה. פשוט לא בא לך יותר. הסקס הפך להיות מטלה שאת ממש לא מחכה לה. יבש לך, שורף לך, ולא נעים לך. אולי את סובלת מדלקות חוזרות שגורמות לך להימנע. לפעמים, לא נעים להודות, אפילו "בורח" לך קצת פיפי תוך כדי. את בסביבות גיל 50 ומתחילה להאמין שזהו, את מזדקנת. זה הסוף של חיי המין שלך, ולא נותר אלא להשלים עם רוע הגזרה. אז זהו - שממש לא. לבעיה שאת חווה יש שם – אטרופיה ווגינלית, היא שכיחה אצל כ-50% מהנשים בין גילאי 45-70, ויש לה פתרונות פשוטים למדי, שיכולים להחזיר את חיי המין שלך ואת היחסים עם בן הזוג למסלולם. "בגיל המעבר, בסביבות גיל 50, השחלות מפסיקות להפריש אסטרוגן, מה שמשפיע על כל מערכות הגוף, בין היתר גם על השליש החיצוני של הנרתיק וצינור השתן", מסביר פרופ' ברי קפלן, מנהל יולדות א׳ בבית חולים מעייני הישועה, נשיא האגודה הישראלית לגיל מעבר ורכז רפואת נשים מחוז דן פתח תקווה של הכללית. "אחרי גיל המעבר, הרקמה של השליש החיצוני של הנרתיק וצינור השתן נעשית דקה מאוד. אם בגיל הפוריות מדובר ב-30-40 שכבות של תאים, בגיל המעבר מדובר בשתיים או שלוש שכבות של תאים. כתוצאה מכך, הנרתיק הופך להיות מאוד פגיע ומתחילים להופיע תסמינים שקשורים לרירית הדקה כמו יובש בנרתיק". (צילום: shutterstock) בשנים האחרונות לתופעות הנרתיקיות שמופיעות בתקופת גיל המעבר ניתן השם GSM (Genitourinary Syndrome of Menopause), תסמונת מערכת הרבייה והשתן בגיל המעבר, או: אטרופיה ווגינלית. האטרופיה הווגינלית מתאפיינת בארבע קבוצות של תסמינים עיקריים. לרוב, נשים כלל לא מקשרות בין התסמינים הללו לבין גיל המעבר, מציינת ד"ר חובב, מומחית ברפואת משפחה ורופאת גיל המעבר. הקבוצה הראשונה הם תסמינים גניטליים כמו יובש, גרד, צריבה, עקצוץ והפרשות לא תקינות המלוות בריח לא נעים. "אישה לפעמים חושבת שיש לה זיהום ווגינלי או פטרת, ולוקחת על דעת עצמה נרות או תכשירים כמו אגיסטן, למרות שזה לא טיפול המתאים למצב ", אומרת ד"ר חובב. הקבוצה השנייה היא תסמינים אורינריים של מערכת השתן כמו תחושת דחיפות או תכיפות במתן שתן , דליפות שתן במאמץ או שלא במאמץ ודלקות חוזרות בנרתיק. כל התסמינים הנ"ל יכולים לנבוע מחסר אסטרוגן , הנשים חוות דליפת שתן כשצוחקות או משתעלות. הן כל הזמן מטפטפות ומאמינות שפד הוא הפתרון", מציין פרופ' קפלן. הקבוצה השלישית של תסמיני האטרופיה הווגינלית היא כאבים בחדירה בעת יחסי מין. בדרך כלל הכאבים הם תוצאה של יובש, ואליו יכולים להתלוות דימומים אחרי יחסי מין וירידה בחשק המיני. הקבוצה הרביעית של התסמינים היא למעשה נגזרת של כל השלוש האחרות, והיא החמקמקה מכולן – פגיעה באיכות החיים. "נשים מגיעות למצב שבו יש להן הפרשות כל הזמן, מעקצץ להן, הן סובלות מדלקות אחרי קיום יחסי מין. הסבל הזה גורם להן להימנע", אומרת ד"ר חובב. "ב-2012 פורסם מחקר חשוב, שהראה עד כמה האטרופיה הווגינלית פוגעת באיכות החיים של נשים. הן מרגישות לא יפות, לא בכושר, הן נמנעות מסיטואציות חברתיות כמו יציאה לטיולים, פעילויות ומפגש עם חברים. הסימפטומים המקומיים בנרתיק נראים מאוד ממוקדים, אבל יש להם השפעות מרחיקות לכת על איכות החיים". חיי המין לא נגמרים בגיל 50, גם לא 80 אחת הסיבות שנשים נוטות להתעלם מתופעות כמו יובש וגרד בנרתיק, נעוצה בדעה הקדומה לפיה חיי המין מגיעים לקיצם עם גיל המעבר. "גיל המעבר הוא שלב קריטי בחיי אישה, גם במובן הרגשי וגם במובן הפיזי של איך היא תופסת את עצמה", מסבירה ד"ר רונית אלוני, מומחית לטיפול ולשיקום מיני וזוגי וטיפולי סרוגייט. ד"ר אלוני, שפוגשת במרפאתה נשים רבות בנות 50 פלוס שחוות תסכול וקשיים מיניים, מבקשת לנפץ את המיתוס לפיו הסקס מת בגיל המעבר ובזקנה: "מיניות היא חלק מהאישיות ומהאנושיות שלנו, מהחיבור שלנו לעצמנו. כשאני לא מחוברת למיניות שלי, אני לא מחוברת לדימוי העצמי, לתחושת הערך ולביטחון העצמי שלי. כל התקשורת שלי עם העולם היא דרך המיניות שלי". מעבר לכך, מציינת ד"ר אלוני, פעילות מינית היא ספורט לכל דבר. "סקס מעלה את לחץ הדם, את מתח השרירים, את קצב הנשימות, את רמות האדרנלין. בגיל המעבר ובזקנה לסקס יש השפעה על הפחתת כאבים, דיכאון, חרדה וחיזוק המערכת החיסונית. אנשים שמקיימים פעילות מינית, תוחלת החיים שלהם גבוהה, והם נראים צעירים לגילם". לגברים ולנשים יכולים להיות חיי מין פעילים ומהנים גם בגיל 50 וגם בגיל 80, מבהירה ד"ר אלוני. הבעיה היא שאנחנו מצפים שהסקס שלנו בגיל 50 יתנהל באותה צורה כמו שהיה בגיל 20. "המיניות וחיי המין משתנים ככל שאנחנו מתבגרים", מסבירה ד"ר אלוני. "אם בני זוג לא ישנו את ההרגלים שלהם ויתאימו אותם לגיל שלהם, לא יהיה להם סקס. אחד השינויים הנדרשים הוא לא לשים דגש על חדירה, בייחוד כשהיא לא נוחה לשני הצדדים. צריך לזכור שאצל גברים הדחף לשפיכה יורד עם השנים וגם יש ירידה בטסטוסטרון. אם מרכז חיי המין הוא חדירה, זה יוצר לחץ אצל שני הצדדים, למה להתעקש על זה"? חיי המין לא נגמרים בגיל המעבר ובגיל השלישי, בייחוד בעידן שבו תוחלת החיים עולה. "מחקר שנערך ב-40 מדינות ברחבי העולם מצא שלמרות כל מה שאנחנו יודעים על אסטרוגן, לאישה בת 18 עם בן זוג קבוע יכול להיות חשק מיני נמוך, הרבה יותר מאשר אישה בת 80 שמכירה גבר חדש. עם כל הכבוד לאסטרוגן, למיניות ולתשוקה יש גם מרכיבים רגשיים ובין אישיים", אומרת ד"ר אלוני. הפתרון - קל, הבושה קצת פחות נשים רבות מקבלות בהכנעה את תסמיני האטרופיה הווגינלית, ולומדות לחיות איתם, למרות שיש מספר פתרונות לבעיה, חלקם פשוטים ולא כרוכים בתופעות לוואי. "אם התסמינים קלים, אפשר להשתמש בחומרי סיכוך ולחות שנספגים עמוק יותר מג'ל סיכוך רגיל,. אם התסמינים הם בינוניים עד קשים, ההמלצה היא להשתמש באסטרוגן מקומי. מדובר בתכשירים ללא מרשם רופא, כגון וגיפם שאפשר לקנות בכל בית מרקחת", מציינת ד"ר חובב. מלבד האסטרוגן המקומי, ישנם טיפולים נוספים, חלקם עדיין לא משווקים בישראל כמו תרופות ממשפחת DHEA, לשיפור החשק המיני לכאב ביחסי מין (דיספראוניה) הנובע מהיובש. אחרים, כמו טיפולי הלייזר לנרתיק, הם טיפולים מבטיחים אך מחכים לעוד תוצאות מחקרים כדי לוודא את מידת בטיחותם. למרות שהפתרון לבעיה נמצא בהישג יד ובמקרים רבים אפילו אינו מצריך מרשם רופא, נשים רבות אינן פונות לעזרה, ומעדיפות לסבול בשקט. הן לא יספרו לבן זוגן, גם לא לרופא המטפל. כי אם הרופא לא שואל, כך הן מאמינות, סימן שהכול בסדר. פרופ' קפלן וד"ר חובב, שתחום עיסוקם הוא גיל המעבר, עושים רבות על מנת לקדם את המודעות ולהסיר את מחסום הבושה מהתסמינים ומתופעות של גיל המעבר, בין היתר האטרופיה הווגינלית. בשנה שעברה נפתח במסגרת לימודי המשך בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב קורס ראשון מסוגו ברפואת גיל המעבר, שזוכה לעניין רב בקרב הקהילה הרפואית. השנה ייפתח מחזור נוסף של הקורס, שד"ר קופרניק (סגן יו"ר האגודה הישראלית לגיל מעבר) וד"ר חובב היו מיוזמיו, והם מאמינים שהוא יקדם רבות את השיח הער על גיל המעבר. במקביל, מנהל פרופ' קפלן קבוצת ווטסאפ פעילה במיוחד של קהילת רופאים ואנשי מקצוע שמתייעצים ודנים מידי יום בנושאי גיל המעבר, מקרים של נשים המגיעות אליהם לחדר הטיפולים. "יש רופאים שבורחים מהבעיות של גיל המעבר, או אומרים לאישה 'אל תעשי כלום', אבל היום רוב הרופאים מעוניינים לטפל ולמנוע את הבעיות", מעיד פרופ' קפלן. "אנחנו מעודדים את הרופאים לשאול שאלות, ולא להותיר נשים להתמודד לבד עם הבעיות. אני בעצמי לא מתבייש להרים טלפון למומחה אחר בנושא שאני לא בקיא בו. יש לנו בקבוצה גם דיאטניות, סקסולוגיות, פיזיותרפיסטית, מדקרות, רופאים אלטרנטיביים, כי הטיפול בגיל המעבר הוא הוליסטי, הוא לא מצטמצם רק להורמונים". בשיתוף עמותת נשים לגופן ונובו נורדיסק