היי רונית,
אני בת 48 ואישי בן 55.
בשנים האחרונות הוא גומר מהר מאוד.
לא עוזרים הכדורים. הוא נמצא על הגבול התקין של כמעט להפוך לסוכרתי. הוא במעקב ושומר על עצמו.
תמיד שהחברות התלוננו על הכמות שתקתי כי אני רציתי יותר מאישי אני רוצה יותר מפעם אחת זה לא הספיק לי מאחר ואיני יודעת שובע אני יכולתי לגמור 4 פעמים בכייף זה היה כבר לפני יותר מעשור.
מאז המצב מתדרדר אם פעם זה היה פעם בחודש עכשיו זה פעם ב.. ואני נשארתי עם רצון שלא מגיע לידי מימוש.
המצב הוא שהעסק לא מתרומם ואם כן אז אפשר לספור עד 3 והכל נגמר.
אין לו חשק, ואם הצלחתי להניע אותו, אז יש משחק מקדים .. והכל תוך שניות נגמר. אני רוצה עוד הוא לא מוכן להמשיך איתי בימים שאחרי.
זה טבעי? הוא תמיד עייף טוען שעובד קשה.
שאלתי אותו אם יש לו מאהב/ת. כמובן שצחק.
יש לנו תקשורת טובה אבל זה לא עוזר.
ביקשתי שילך לרופא לבדוק ואף יחזור אליו. אבל הכדור אינו עוזר ממש הוא תורם לזקפה אבל שהרוח יוצאת מהמפרש הוא נופל שדוד.
אשמח לעצות.
שלום לבת ה 48
את מעידה על עצמך שאת מלאת מרץ ותשוקה לאורך כל שנות הזוגיות שלך וזה בוודאי משמח ומעיד על חיוניות, בריאות נפשית ומינית. את מתארת גם שלאורך כל השנים קיימים פערים בחשק בינך לבין בן זוגך, גם בתדירות, וגם במשך המשחק המיני שאת אוהבת אותו יותר מתמשך, ובן זוגך מסתפק בפחות.
בתקופה האחרונה לאור הופעה של מחלות הגיל וגם עצם העלייה בגיל והפער הגילי בינך לבין בן זוגך הפער מתעצם ואת מרגישה תסכול רב יותר. כנראה לפי התיאור שלך בן זוגך שמנסה לשתף איתך פעולה ולענג אותך כמיטב יכולתו לא באמת מצליח לתפקד במיטבו, לא מצליח להנות בעצמו והמצב כבד עליו ואולי פוגע לו בחשק ואולי החשק יורד גם מסיבות אחרות. קשה לפי המעט שכתבת להבין מה הסיבה ומה המסובב.
החשק המיני וגם התפקוד המיני ברבים מהמקרים נמצאים בירידה מסוימת עם העלייה בגיל והירידה במצב הבריאותי שבעקבותיו גם יהיה לא פעם שימוש בתרופות שגם הן עלולות לפגוע בתפקוד המיני.
פגיעה בתפקוד המיני מהווה סיבה לחרדה וללחץ, לפגיעה בדימוי העצמי ובביטחון העצמי וממילא גם באופן עקיף לפגיעה בחשק וברמת התפקוד – מה שיגרום לעוד פגיעה וחוזר חלילה (זה יכול להתבטא בירידה בעוצמת הזקפה במשך שלה, ביציבות שלה, או גם בשפיכה מוקדמת או מעוכבת) זה מעגל קסמים שקשה יהיה לצאת ממנו ללא התערבות טיפולית.
לפעמים כמו שאת מציינת מתן תרופות מעודדות זקפה פותרות את הבעיה אבל במקרים רבים אין די בכך ואז הבעיה עוד מחמירה בבחינת אם גם זה לא עוזר לי אז ההרגשה היא ששום דבר לא יעזור ואז הלחץ מתגבר.
זה תיאור המצב לגבי בן זוגך ורק בשל כך כבר יש סיבה ללכת ליעוץ.
מהפן שלך לאורך כל חייך את בעצם מתמודדת עם הפער הזה ואת מצפה שבן זוגך יעמוד בקצב שלך ומתאכזבת ומתוסכלת שזה לא קורה. שני אנשים שונים לעולם יהיו להם חשקים ברמות שונות, וכמו שאת שומעת מחברותיך גם בבתים שלהן יש פערים גם אם בכיוונים הפוכים. לא יתכן ששני בני אדם ירצו את אותו הדבר באותה כמות ומינון. הצפייה שבני/בנות זוגנו אחראים למלא את הצרכים שלנו היא צפייה מיושנת שמזמנת מאבקי כוח, כפיה, לחצים, תחושה של ניצול, אשמה, וכניעה שמצטברת לאורך שנות הנישואין.
כל אחת ואחד אחראי למלא את הצרכים של עצמו, גם כשיושבים לארוחה ביחד ונהנים זה מחברתו של זו, חולקים חלק מהמנות ואחרות לא. אין צפייה שנאכל את אותו דבר או שנזמין את אותו דבר. כך הדבר גם בתחום המיני – מה שאנחנו אוהבים לעשות ביחד או אחד לשני באותו מינון, יהיה חלק מהחיים המיניים המשותפים שלנו – וכל השאר נשאר באחריותו /ה של מי שרוצה/זקוק/צריך לדאוג לעצמה בכל דרך אפשרית וכל אחד יבחר מה מתאים לו/ה. האם אוננות היא הדרך? האם יש דרך אחרת שמתאימה לי או גם לוותר זו בחירה. אבל אי אפשר להפוך את האחר/ת לאחראי/ת על הסיפוקים שלי. זה מייצר לחץ, אשמה ומחמיר עוד יותר את הפגיעה בחשק ובתפקוד.
ולכן עצתי לכם פנו לטיפול כדי שיסייעו לכם למצוא את הדרך הנכונה לכם בלי שאתם גורמים אי נוחות ולחץ אחד לשנייה.
ליצירת קשר: office@dr-aloni.co.il
כתובת: קהילת סלוניקי 1 ת"א
אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה!
Comments