מה זה בכלל חשק מיני נשי? ממה הוא מורכב? מה עושה לנו את זה (ומה ממש לא)? * ד"ר רונית אלוני, סקסולוגית (מטפלת מינית), וד"ר רוני הלפרן, חוקרת מגדר, מקימות קבוצה לנשים נטולות חשק. * המטרה: להבין, בפעם הראשונה בקול נשי מובהק, ממה באמת מורכב החשק המיני הנשי. * הכלים: ספרות נשים בכלל וסיפורה של כל אחת מהמשתתפות בפרט * התוצאה: לא ברורה. ההנאה מובטחת
מאת טלי רוזין
ד"ר רונית אלוני: "יש אלף סיבות למה שנשים יקיימו יחסי מין, ואף אחת מהן היא לא חשק מיני. הסיבה העיקרית היא צורך בקרבה ובחום, אבל גם כל הסיבות האחרות הן לגיטימיות ונורמטיביות, כולל העובדה שהיא רוצה מחר לקנות נעליים, לשפץ את הסלון, או שהיא רוצה שהוא יהיה נחמד לאמא שלה ולילדים שלה"
ד"ר רוני הלפרן: "לא באמת למדנו לגלות את הגוף שלנו, את אזורי העונג המיוחדים לו ואת אפשרויות ההנאה המיוחדות לו. מאיפה אנחנו לומדות על האפשרויות שלנו? מהתרבות - מספרים ומסרטים. אבל כשאנחנו הולכים לסרטים, אנחנו בדרך כלל לא רואות שמישהו בכלל מתייחס לדגדגן שלנו"
"אני מתוסכלת מאוד מהטיפול בחשק מיני של נשים" אומרת ד"ר רונית אלוני. כשמשפט כזה נשמע מפיה של (מטפלת מינית סקסולוגית בכירה, המנהלת את המרפאה הגדולה בארץ לטיפול ושיקום מיני וזוגי וטיפולי סארוגייט (מרפאת דר' רונית אלוני) - הוא מטריד שבעתיים. "זה נושא שאנחנו עוסקים בו המון בכנסים שלנו", היא מעידה. "בכל פעם עולה איזשהו פתרון, וכמו שהוא עולה כך הוא נופל".
הם (הסקסולוגים) ניסו כמעט הכל: לשחרר עכבות ודעות קדומות, להתנער מדברי אמא ואבא שאמרו לילדות שלהן שלאשה טובה אין חשק, שאשה טובה לא רוצה מין, שאשה נשית נגעלת ממין, ובכלל "עושה את זה רק בשבילו". התוצאה של הטיפולים האלה לא איחרה לבוא: "היום, הבחורות הצעירות כבר לא נמצאות במקום הזה", אומרת ד"ר אלוני, "אבל עדיין אין להן חשק מיני". אחרי עברנו לשילוב עם הטיפול הפסיכודינמי הגיע תור הכימיה והתרופות, אלא שגם הם לא הביאו את הישועה. "המון מחקרים שנעשו בתחום הזה מראים שזה לא עובד", אומרת אלוני. והמסקנה?
(האם התקשרת עם בלה הפסיכיאטרית?)
ד"ר רונית אלוני לא מדברת בלשון של מסקנות, אלא של חיפוש. "מאחר שאנחנו כל הזמן מנסים ושום דבר לא עובד, יש לי הרגשה שאנחנו פשוט לא מבינים מה זה בכלל חשק מיני של נשים" היא אומרת, ומרעידה בכך את אמות הסיפים, לא פחות. ההודאה הזאת, כמו גם חוסר הנחת שהיא חשה עם השימוש במונח 'חשק מיני של אשה' ("אני חושבת שזו מהות שונה לחלוטין מחשק מיני של גבר") אפשרו לה להתחבר לד"ר רוני הלפרן, מרצה בתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת ת"א, ולשתיהן ביחד לצאת למסע לחיפוש אחר החשק המיני הנשי
ברית בלתי אפשרית
"נקודת הפתיחה הזו, שבה רונית אמרה לי 'יש בעיה, אין חשק מיני, צריך ללכת לחפש את זה במקומות אחרים, ואני לא אוהבת את המושג הזה' – כבר אמר לי שאני יכולה לכונן איתה ברית, משום שאחרת, קואליציה בין סקסולוגית לבין חוקרת מגדר היא קואליציה בלתי אפשרית". אומרת ד"ר רוני הלפרן.
"כל ההבנה שלנו את המיניות של הנשים נבנתה על פי המודל של המיניות הגברית", מסבירה ד"ר הלפרן את הפער הבלתי ניתן לגישור. "הסקסולוגיה הבינה מה זה סקס, מה זו תשוקה ומה זו אורגזמה על פי המודל שהציב הגבר, ואז ניסו לחשוב איך נשים יתאימו לגבר. איך תגרמי לגבר לחשוק בך, איך תדליקי נרות, תעשי אמבטיה, תשימי שמן, תעשי לו מסז' ותענגי אותו. זה האופן שבו אנחנו פוגשים סקסולוגים בצורה הפופולארית: זו כמעט הסקסולוגיה בשירותם של מושגים ורעיונות שנהגו בתוך עולם גברי ולמען עונג גברי ותשוקה גברית. כלומר, היא (הסקסולוגית) בעצם משתפת פעולה עם מערכת שמרחיקה את הנשים מהגוף שלהן, מההנאה ומהעונג שלהן".
ד"ר אלוני מאשרת: "עד לפני שלוש=ארבע שנים, כשלימדו את מעגל התגובה המינית, אמרו 'ככה זה אצל גברים, ואצל נשים יש שינוי קטן פה, שינוי קטן שם'. רק לפני חמש=שש שנים, במקביל ליציאת הוויאגרה, התפתח פורום אירופאי=אמריקאי בשם 'הפורום למיניות האשה', שהתחיל לחקור נשים מנקודת השקפה נשית. לפני כן לא הייתה שום מסגרת שדנה במיניות נשית באופן נפרד, פרט לגינקולוגים שדנו בנשים רק ברמה של פריון או של גיל המעבר".
העדות הזו מקפיצה את ד"ר הלפרן (ובצדק): "אנשים מתעסקים בסקסולוגיה, בסקס, בנשים, ולא פותחים את המדפים הרלבנטיים" היא אומרת. "בתחום המגדר, מתחוללת כבר בשנות ה=70 מהפכה שלמה שמתעסקת במיניות האשה. זה מתחיל מההבנה שאי=אפשר לדבר על יחסי מין בלי להבין שהם אינם מנותקים מיחסי המינים בעולם. ואם יחסי המינים בעולם הם יחסים של כוח, אי=אפשר להחזיק באשליה הזאת, שברגע שאנחנו נכנסים לחדר המיטות וסוגרים את הדלת, פתאום כל מאבקי הכוח בעולם נגמרים.
"קייט מילט, הראשונה שכתבה ספר מרעיש בנושא בשם Sexual Politics, שאפשר לתרגם אותו כ'פוליטיקה מינית' או 'מין פוליטי', אמרה כבר בשנת 1969 שמין הוא עניין תרבותי לחלוטין, שיש בו יחסי כוחות. יותר מזה, מילט קבעה שיחסי הכוחות בין המינים, המלחמה בין המינים, מתחילה בעצם בחדר השינה, ומשם היא מתפשטת לכל שאר האתרים בחברה. כלומר, מה שאנחנו לומדות בחדר השינה - הריקוד הזה, הכוריאוגרפיה הזאת, שמייצרת תשוקה ועונג, האופן שבו אנחנו לומדות איך להיכבש והוא לומד איך לכבוש אותנו - כל הדברים האלה מכשירים את הקרקע לכך שאנחנו נתנהל בעדינות, וברפיון, ובכניעות ובהתמסרות גם בחדרים האחרים של הבית וגם מחוץ לו, כמו בשדה העבודה, למשל".
הדיבור הזה, על יחסי הכוח, רק מחזק בעיני ד"ר אלוני את בחירתה בד"ר הלפרן כשותפה לדרך. "בטיפול זוגי ומשפחתי מדברים המון על מאבקי כוח בתוך הזוגיות" היא אומרת, אלא ששם משתמשים במונחים האלה רק מתוך ההיבט הצר של מאבקי כוח ספציפיים של זוג מסוים, ולא במובן הרחב שלהם, אותו מציגה הלפרן.
כשמגיעות אלי נשים ללא חשק ואומרות לי "אני רוצה לספק את בן זוגי, אני רוצה להיות מאהבת מדהימה לבעלי, כי אם לא מערכת היחסים שכל כך חשובה לי תתקלקל ואני ארגיש אשמה" אני מבינה איך מכאן יצא רק רע, כי היא בכלל לא חושבת על עצמה, היא לא מחפשת את ההנאה שלה, אף אחת לא תהיה אמא תרזה בשביל לרצות משהו אחר לאורך זמן זה פשוט לא יעבוד... אבל הנשים שמגיעות לא מבינות את הדיסוננס הקוגניטיבי שבאמירות שלהן – ואני די אובדת עצות.
הבעיה שאין לה גיל
בעיית החשק המיני, מתברר, אינה שייכת לקבוצת גיל מסוימת. "התלונות מגיעות גם מבנות טרם נישואיהן, מקשרים של גילאי ה=20, בתחילת קשר או בהמשכו" מדווחת ד"ר אלוני. "כיף להן נורא להתכרבל, כיף להן בקשר, הן נורא אוהבות את בן הזוג שלהן, הן נורא רוצות להיות איתו ולמסד את הקשר אבל – הן אף פעם לא ייזמו מין, אין להן ממש חשק והן יכולות לחיות חודשים בלי, אלא שזה נורא מתסכל. הן יושבות בקבוצת הבנות, וזו מספרת איזה זיונים יש לה, והשנייה מספרת איזה אורגזמות יש לה, והן יושבות שם ולא מבינות על מה מדובר, שלא לדבר על כך שבן הזוג שלהן אומר 'זה לא כיף להיות עם אשה שלא נהנית, אני לא רוצה להתחיל כל פעם, גם אני רוצה שיתחילו איתי', וישנן, כמובן, הנשים שנמצאות בקשרים ארוכים, בתוך נישואים, עם ילדים, עם עבודה, עם קריירה ובלי חשק".
באיחור מאוד לא אופנתי, הגיעו לאחרונה שתי חוקרות, רוזמרי בסון וסנדרה לייבלום, המובילות היום את המחקר על מיניות האשה, למסקנה שהחשק המיני של האשה, בשונה מהחשק המיני של הגבר, הוא גם תלוי הקשר וגם סובייקטיבי.
ד"ר אלוני מסבירה: "אצל גבר לא משנה מה קורה בעולם. גם אם יש עכשיו מלחמת עולם, אם הוא קם בבוקר עם זקפה יש לו חשק. זה משהו שכמעט אין אצל נשים. אצלן הכל קשור בהקשר הכי רחב – מה קורה אצל החברות, אצל הילדים, אצל ההורים ובעבודה. זה באשר להקשר. בעניין הסובייקטיביות, מתברר שבעוד שאצל גבר אפשר לשים מד על איבר המין ולדעת מה עובר לו בראש, אצל נשים אין לכך מדדים אובייקטיביים. אשה יכולה להגיד שהיא מגורה, אבל אם נשים לה חיישן בנרתיק נגלה שהיא יבשה, ולהפך. כלומר, אצלה מדובר בחוויה סובייקטיבית. צריך להקשיב למה שהיא אומרת.
"אני זוכרת תקופות שגברים היו מגיעים למרפאה ואומרים 'היא אומרת שהיא לא רוצה ושאין לה חשק, אבל כשאני נוגע לה בנרתיק, היא מה זה מגורה'. הוא אמנם נגע לה פה ושם – ויכול להיות שהגוף שלה הרטיב בעקבות זה – אבל לה לא היה חשק, כי לא היה לה חשק לראות אותו. הגוף שלה הגיב, אבל היא לא הייתה מחוברת לחוויה.
"את זה אנחנו כבר יודעים כמה שנים, אבל רק עכשיו באה רוזמרי בסון ואמרה שאשה מתחילה יחסי מין בלי חשק מיני. אם יחסי המין מתקיימים בהקשר שמתאים לה, החשק נבנה תוך כדי התהליך, ואז היא גם מתגרה ויכולה להגיע לאורגזמה (או לא), אבל זה לא אומר שיהיה לה חשק לפעם הבאה. בעצם, אומרת רוזמרי בסון, יש אלף סיבות למה שנשים יקיימו יחסי מין, ואף אחת מהן היא לא חשק מיני. הסיבה העיקרית היא צורך בקרבה ובחום, אבל גם כל הסיבות האחרות הן לגיטימיות ונורמטיביות, כולל העובדה שהיא רוצה מחר לקנות נעליים, לשפץ את הסלון, או שהיא רוצה שהוא יהיה נחמד לאמא שלה ולילדים שלה.
"אחד הדברים החשובים שהתיאוריה של המגדר אמרה בראשיתה זה שנשים לא לומדות להכיר את הגוף שלהן" אומרת ד"ר רוני הלפרן. "לא באמת למדנו לגלות את הגוף שלנו, את אזורי העונג המיוחדים לו ואת אפשרויות ההנאה המיוחדות לו. למדנו להפיק עונג רק מתוך ההיענות שלנו לעונג שלו ולגוף שלו. ומאיפה אנחנו לומדות על האפשרויות שלנו? מהתרבות. מהספרים, ובעיקר מסרטים. אלא שכשאנחנו הולכים לסרטים, אנחנו בדרך כלל לא רואות שמישהו בכלל מתייחס לדגדגן שלנו".
"הפעם הראשונה שחקרו את הרקמה הזאת הייתה בשנת 1999, כשאורולוגית אוסטרלית בשם הלן אוקונר, עשתה ניתוח לאחר המוות לנשים שמתו, ובפעם הראשונה הגדירה את גודלו של הדגדגן", מספרת ד"ר רונית אלוני. "מסתבר שזו לא נקודה. זה איבר ששטח הפנים שלו נמשך עד פתח היציאה של השתן. מה שהוגדר כ(ש)שפתיים הקטנות, הן בעצם המשכו של הדגדגן. גם בספרי הרפואה הדגדגן הוא איבר שצץ או נעלם. מרגע שדיברו על כך שהדגדגן הוא איבר הנאה של האשה, הוציאו אותו מספרי הרפואה לתקופות ארוכות, והחזירו אותו רק בשנות ה=70 של המאה ה=20. נסו לתאר שבספר אנטומיה פעם תהיה קיבה ופעם לא תהיה קיבה".
"איך לנשים תהיה תשוקה מינית אם הן בכלל לא מכירות את נקודת היעד?" שואלת ד"ר הלפרן. "אם הן לא מכירות את הדגדגן שלהן היטב, על מה אנחנו בכלל מדברות?"
הדבר הנוסף הוא שהנשים האלה (הסובלות מחוסר חשק מיני) מסתובבות בעולם עם מעין אות קין על מצחן ועם תחושה של מצוקה ברמה האישית: אני לא נורמאלית, משהו לא בסדר איתי, גם ברמה הזוגית – אני אהיה אשמה בפרוק הקשר, אשמה בזה שבן זוגי יבגוד בי כי אני חייבת לספק לו את צרכיו בחוזה הנישואין/הקשר ביננו, וגם ברמה החברתית – כי חברותי מספרות לי על לילות תשוקה בהן הן קורעות את החבר שלהן ואחרות מכניסות גברים לשרותים בבארים ואצלה זה ממש לא קורה.
דר' רונית אלוני, מטפלת מינית מומחית לשיקום ולטיפול מיני וזוגי וטיפולי סרוגייט
ליצירת קשר : office@dr-aloni.co.il
כתובת: קהילת סלוניקי 1 ת"א
אשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה!